הייתי צנועה, גם בחוריה דתיה מלידתה לא היתה מזהה בי חילונית. אבל לא אותי תקפו, אותנו. כולל אותן הנשים החסודות והטובות. כשרות הרבה יותר ממני.
ההתנהגות כפי שנתגלתה, לא מכובדת גם בעתות מצוקה. היינו לכודות בין ההמון מאוחרה לבין הברזלים שדוחפים מקדימה. לכודות. והעצוב מכל, זה השוטר, שהישיר מבט, הסתכל לי בעיניים, הייתי במרחק נגיעה ממנו, ולא זז. לא עשה מאומה, לא כשוטרולא כאדם ולא כגבר. כלום. את זה, לכי תביני ותסבירי...
בקיצור, במבט לאחורה, הכל נראה יפה ושמח יותר, והילדה, ברוך השם, טובת לבב, שמחה ורגועה. עכשיו. אבל אני, אישה, סתם אמא בוכה...כי אין לי דרך להגן עליה. וכי הערכתי, הכבוד, והאהבה שלי לעם ישראל, מנהגים, תורה, מסורת לא תעבור אליה, אם ישניאו את כל אלו בדרכים איומות והתנהגות פוגעת כל כך. פיזית, לא רק נפשית.
|
תוכן התגובה:
|
