אני רואה את הילדים שלי בחמש בערב, אחרי יום ארוך ומתיש. אבל, רק בחמש אני מתחילה את ה"בילוי" שלי איתם. הוא מלווה בכביסה, קיפול, ניקוי, כיבוי, סידור, בישול, "הייתי צריכה לעשות אחרת משהו בעבודה", שיחות טלפון, תשלומי חשבונות, סופר, תיקון נעליים, בהייה בנקודה שחורה על הקיר ומה זה לכל הרוחות, איפה המטאטא, כולם החוצה לגינה, קדימה למגרש משחקים, שיט שכחתי שמחר.... לא צריכה לספר, הרוב עושים את אותו הדבר. מה שכן, בנטו, לא נשאר כלום. לכן, ארוחת הערב אצלי היא מאוחרת, כי רק ככה אפשר מדי פעם לאסוף את כל ההורים והילדים ביחד, נראה לי חשוב יותר מזמן לעצמי (שגם אם ילכו לישון בשבע, מילא אצטרך לעשות את אותו הדבר...). אנחנו כולנו קמים ביקיצה טבעית לא לפני שבע וחצי. אם הלכנו לישון מאוחר מאד, אז שמונה... אין לי מושג מה אפשר לעשות עם הילדים כולל כל הסידורים מחמש עד שבע, שבע וחצי. מה שאני מנסה לומר, שזה מאד תלוי בסדר היום שלכם. אני מניחה שאילו כולם היו איתי כל היום, או נניח מאחת בצהרים, הייתי עושה הכל כדי להשכיב אותם ברבע לארבע...
|
תוכן התגובה:
|