עד לפני כשנה וחצי יצאנו מעט מאד (רותם התעורר בלילה, עוד הנקתי הרבה מאד וכו' וכו'), וכאשר יצאנו - הבנות הגיבו ממש לא טוב. דווקא כאשר המינון של היציאות עלה (אנחנו יוצאים בממוצע לערב פעם בשבועיים: מנוי לאופרה, מסעדה עם חברים וכד'), הבנות התחילו לקבל את זה בסבבה. הן פשוט התרגלו, וגם הפנימו שהקיטורים לא ממש יעזרו (כי גם אם זה לא נוח להן, לאבא ואמא יש זכות להינות מדברים של מבוגרים). שוחחנו על כך, ועל זה שאנחנו מאפשרים להן ללכת להצגות/חברים/ימי הולדת בלי לעשות להן הרגשה רעה, והיינו מצפים מהן לאותו פירגון. ואם כמובן הן ערות כשהבייביסיטר/סבא מגיעים, אז זה עוד יותר כיף, כי זה חדש ומפנק. ואם הן ישנות - אז זה ממילא לא משנה להן. לדעתי - פשוט עניין של הרגל ווהסברים. חשוב שיבינו כי גם להורים יש סדרי עדיפויות ועיסוקים שאינם כוללים אותן ושזה מותר ולגיטימי. זה גם קשור לאמפטיה שלהן כלפינו, וגם זה שיעור חשוב.
|
תוכן התגובה:
|