הילדונת שלי בגיל שנה וחצי נפרדה לשבוע מאבא שלה ואח שלה (ונשארה איתי, שאני המטפלת העיקרית), וכבר ביום השני היה שינוי התנהגות קיצוני - בכי גדול בכל הרדמה, היצמדות מוגברת, התעוררויות בבכי בלילה, סרט שלם.
אחרי שהם חזרו זה עבר בהדרגה אבל לקח זמן עד שנעלם.
אז פרח - לא היייתי מסיקה מהילד שלך לגבי אחרים בכזו נחרצות.
כן מסכימה עם פרח שכדאי לברר עם הגננות פרטים - מתי הוא עצוב - אחרי הפרידה? כל היום? איזה התנהגויות מבטאות את זה? כמה שיותר פרטים.
ואת - תנסי לקבל את העובדה שעובר עליו משהו עכשיו, אבל אם זה כתוצאה מהארוע החד פעמי הזה אז זה יעבור וכנראה לא ישאיר נזק לטווח ארוך. לנשום עמוק, להכיל את הקושי שלו, אולי לטרוח להזכיר בכל מיני זמנים איפה אבא, מתי הוא יחזור, איפה אמא, איפה סבתא - כאילו להפנים אצלו את הרעיון שאנשים בחייו הולכים אבל חוזרים. בגיל שנתיים מבינים כבר הרבה מאוד (גם אם הוא לא ממש מדבר).
|
תוכן התגובה:
|
