תודה תודה על מילותייך החמות. פשוט התקופה הזאת קשה ואני מטופלת אצל המדקר אבל אין לי את הכסף ללכת כל הזמן אז אחרי כל בלגן אני הולכת כדי "שיתקן" אותי. לו יכולתי הייתי מגיעה אליו באופן קבוע. תמיד הייתי טיפוס חרד ולחוץ ותמיד היו יורדים עלי על כך. הסיפור עם הבת הגדולה שלי נתן לי מכה מהבחינה הזאת: פעם אחת שהייתי אובר-היסטרית יותר מכולם ולמרבה הצער צדקתי. הסיכוי שמה שהיה יקרה היה מאד מאד נמוך. מאותו רגע הסיכוי שהדברים שהסיכוי להם נמוך יקרו נהיה פתאם משהו הגיוני. ומאחר ובכל סיטואציה של מחלה יש סיכוי שהיא תצביע גם על זוועות רציניות, קצת איבדתי את הפרופורציה. אני יודעת שזה בעייתי - אי אפשר על כל חום לרוץ לבדיקות דם, ואי אפשר על כל גרירת רגליים מקרית להלחיץ את כל המערכת תוך יום. אבל אם הייתי מחכה עם הגדולה שלי עוד קצת אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה... שוב תודה
|
תוכן התגובה:
|