23/5/2009 20:58
|
אני
|
מאת:
|
אוי לא....
|
כותרת:
|
ניבי.... אני פה, קוראת סמוייה, לא כותבת אבל קוראת, ועוקבת בדריכות אחר הסיפור שלך. ועכשיו אני פה בוכה אחרי שקראתי את הודעתה של גילי אבישי... בוכה איתך, בוכה על סיפור של בחורה אמיצה, של טלטלה בין ייאוש לתקווה, בוכה על הריון עם סוף עצוב, עצוב מדי, כואב מנשוא, שחור כל כך... קחי את הימים, את הזמן שאת צריכה, ואולי המסר היחיד שיש לי לומר פה הוא שכל סוף הוא גם התחלה...שאחרי החושך בא האור, ואנחנו פה מחזיקות לך אצבעות שיחזור האור לחייך בקרוב. שולחת לך חיבוק גדול ממני
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|