פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/5/2009 06:25 ריש מאת: מה נותנים ומה לוקחים כותרת: בקורס בו למדתי הגיעה יועצת ארגונית צעירה. היא פתחה ואמרה 'מה הפרה נותנת לנו?' התשובות הטבעיות הגיעו - חלב, בשר, קומפוסט... ואז אמרה היועצת - 'הפרה לא נותנת לנו דבר. אנחנו לוקחות מה שאנחנו רוצות'. אני חושבת שזה יכול לסמן גם כאן עבור כל אישה את החוויה שהיא **בוחרת** לקחת מסיטואציה מסויימת. עובדתית הלידה הראשונה שלי היתה לא קלה (בכלל לא!), בתנאים רחוקים מאופטימלים, ועדיין לקחתי בשתי ידיים את המיילדת שהקשיבה לי ולא חתכה, את הרופא שהבין (אחרי שצרחתי עליו) שהוא לא נכנס יותר לחדר הלידה שלי ואת העובדה שלא קרבו אלי ואקום או העבירו אותי לניתוח קיסרי (כשאלה היו 2 הפחדים הכי גדולים שלי לקראת הלידה). ילדתי בשני בתי חולים שאינם מה"הולכים לקראת היולדת" באופן מוצהר, ללא תנאים של חדר טבעי, האחד אפילו ללא מרחב תנועה בשל גודלו (שלא לומר קוטנו) של החדר וללא שירותים זמינים (כלומר מעבר לסיר ולמצב סיעודי - שהיה מאוד מכעיס ומתסכל עבורי). היו צוותים שלא הייתי מוכנה ללדת עימם (וגם לא ילדתי במשמרת שלהם- מבחירה!), היו מצבים שהשהות בבי"ח היתה עבורי עינוי של ממש... ועדיין חווית הלידות היתה כזו שאני מוכנה להכנס לחדר לידה שוב בקלות (אם כי להיות בהריון זה כבר עסק הרבה יותר ארוך ומורכב עבורי). אין לי אפשרות ללדת בבית, למרות שזו היתה ה-בחירה המועדפת עלי (ולא ממניעים כלכליים, אלא מתוך הבנה שלידת תינוקות בגודל שאני יולדת לא יכולה להתקיים בבית, בקושי יכולה להתקיים בלידה ואגינאלית בבי"ח - מבחינת הפרוטוקולים). אין לי סיבה להגן על בלינסון (מעולם לא ילדתי שם, ואין לי כל הכרות עם הצוות), אבל בתוך חוויה קשה כ"כ תמיד ניתן למצוא שביב של אור (אפילו בתה"ש, שאני סולדת ממנו ממש מצאתי נק' אור פיצפונת בדמות אחות שהיתה מאוד סבלנית ואנושית, אפילו את החוויה עצמה בסופו של, למרות הכעס העצום שייצרה אצלי לקחתי לכיוון חיובי כזה ששכנע אותי ששם לא עוברים את הפסקת ההריון - אלא פשוט עוברים לבי"ח ידידותי יותר). אני מציעה כיוון אחר לכל מי שיש לה 'בטן מלאה' לחפש ולמצוא גם את נק' האור (שהן לא רק אמא בריאה ותינוק בריא). לקחת אחריות מלאה על גופן והחלטותיהן (כולל זו של לידת בית חולים, עם המגבלות שלה). את חווית הלידה אנחנו עושות (כן, מהצד השני מכירה מישהי שמספרת בהתלהבות איך חתכו לה את הפרינאום כדי התינוק לא הצליח לצאת לבד... כשאני לא הבנתי מאיפה נפלה התובנה הזו, כשילדתי ללא חתך יזום פעמיים ותינוקות גדולים מהממוצע). תוכן התגובה: תגובות נוספות 24/5/2009  02:15 כ"כ מגישה אותך כ"כ מבינה - uli 24/5/2009  06:59 מאד מצטערת ומזועזעת לקרוא את הסיפור שלך - לי 24/5/2009  07:55 קודם כל מצטערת בשבילך על לידה שכזו, אבל מעולה שכתבת כאן - maia 24/5/2009  10:35 המנגינה הקבועה - שוב חוזר הניגון 24/5/2009  10:40 באמת חוויה שנשמעת זוועה. לשוב חוזר הניגון - אוריתה המצטטת לעת מצוא 24/5/2009  10:43 ולפלונית, - אוריתה 24/5/2009  10:48 וואו איזה סיפור מזעזע - טלי של אור 24/5/2009  10:49 לא עוד, אלא שוב. מאלתרמן לקחתי רק את ההמשך. מקווה שיסלח לי על העיוות מבית היוצר שלי. שוב, יסלח לי שוב. (ל"ת) - שוב!!! חוזר הניגון 24/5/2009  11:15 מצטערת לשמוע, ואני בדיוק מתכננת ללדת שם....אוף. (ל"ת) - נוני 24/5/2009  11:33 מצטערת על החוויה שעברת - ריש 24/5/2009  11:55 לנוני-חוויה אחרת לגמרי - שפירית 24/5/2009  12:36 נשמע מאוד מצער. גם לי הייתה לידה נוראית בבלינסון. - חבצלת 24/5/2009  13:01 מקווה שזה לא יגרום לך לא לרצות ללדת יותר, אלא לרצות לחוות חוויה מתקנת. - אמאלה3 24/5/2009  14:21 כרוניקה של סיפור לידה ידוע מראש - myalinea 24/5/2009  14:45 עצוב עצוב - מילכי 24/5/2009  14:55 ליולדת הטרייה- מזל טוב מאחלתלך הרבה הנאה בגידול - fc 24/5/2009  21:22 בפעם הבאה - בבית... - מאיה 24/5/2009  22:58 חוויתי שם חוויה דומה - חדשה 25/5/2009  09:05 ריש - אהבתי. לקחת אחריות על הגוף שלנו זה ממש משפט המפתח כאן. כתבת יפה, תודה :-) (ל"ת) - myalinea 25/5/2009  11:23 לראות את האחר - אוריתה 25/5/2009  12:51 אוריתה, את צודקת. - ריש 25/5/2009  13:11 תמיד, תמיד, תמיד, - שמחה 25/5/2009  13:46 כל הודעה בפורום מעלה תהיה לגבי מי שעומד מאחוריה (ל"ת) - לי 25/5/2009  13:53 ממש לא (ללי). (ל"ת) - שמחה 28/5/2009  18:48 ריש - אם כך, אני קצת נסוגה :-). מה לעשות, אני לא בודהה (ל"ת) - אוריתה 31/8/2010  22:54 תודה על העידוד :) קצת באיחור... - כותבת הסיפור

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש