עוד מעט יקרה, לא עקבתי אחרי התכנית, כך שאיני מכירה את הזוכה, רק מהדיבורים עליו ועל התכנית. מצטערת שיצא לי שטחי ומהיר, זה נושא פילוסופי שלם, למען האמת. שכל ורציונל - אכן. אבל יש גם אונה ימנית או נשמה או רוח, איך שתקראי לזה, ואני מתרשמת ממך בפורום שאת ואני ודאי מסכימות על כך. משחק בטלויזיה זה דבר אחד והחיים זה דבר אחר. משל או לא, זה דבר אחר. אם אותו זוכה שואב תחושת משמעות עמוקה לחייו, אני משוכנעת שלא בגלל שהוא מתנהג בחיים כמו במשחק. את אמרת - הוא רופא ילדים, ואני רוצה מאד להאמין שהוא רופא ילדים כי משכו אותו התכונות הנעלות אל המקצוע ולא שום דבר ציני. המובטל היקר פתח כאן, כפי שהתרשמתי, דיון עם עומק שהטריגר שלו אולי היה תכנית טלויזיה. הוא תוהה האם הערכים שהועברו בתכנית ראויים להנחלה לילדיו. מה שהתכוונתי לומר הוא - שלא. לדעתי לגמרי לא. מצפון הוא מגבלה? אבוי לנו אם זה מה שננחיל לילדינו. לפחות אבוי לי. נכון שאדם מצפוני, שמתחשב בזולת ואף נותן מעצמו, חייו לא תמיד קלים או נוחים. אבל האם הנוחות האגואיסטית היא הכל? לדעתי זה תוצר של חברה מאד חומרנית, קפיטליסטית וכוחנית. אני חושבת שאת תחושת המשמעות העמוקה ביותר, האדם שואב מפעולה יצירתית, פעולה שבאה מן המקום היוצר שלו, הספונטאני, האוהב. אם זה רגש, מחשבה, יצירת אומנות או המצאה. ויקטור פרנקל, בספרו האדם מחפש משמעות, מתאר מסע מופלא של ניצול שואה, בדרך החתחתים האיומה של הישרדותו במחנות (זו הישרדות!), ועד לתובנה העמוקה והיפהפיה, כי האדם ללא משמעות מת מוות נפשי בעודו נושם. ומה שהעניק לחייו הקשים מנשוא בתקופת ההישרדות ההיא את המשמעות היא האהבה והיצירה, ולא עצם היותו שורד.
|
תוכן התגובה:
|