|
2/6/2009 12:26
|
רותי קרני הורוביץ, בשם דר' אמנון ז'קונט
|
מאת:
|
|
אין ספר מחקרי בעל איכות סבירה שיאשר את סיפורי התנ"ך אחד לאחד מבחינה ארכיאולוגית או היסטורית
|
כותרת:
|
אין ספר מחקרי בעל איכות סבירה שיאשר את סיפורי התנ"ך אחד לאחד מבחינה ארכיאולוגית או היסטורית (ארכיאולוגיה והיסטוריה נבדלות רק בכך שהיסטוריה מתבססת על מקורות כתובים, בעוד ארכיאולוגיה – על מקורות שאינם כתובים).
לצורך בחינת העניין יש להפריד בין שתי תקופות תנ"כיות – עד חורבן בית ראשון ומתקומתו של בית שני. התעוד התנ"כי של תקופה הראשונה, מסכימים הכל, מבוסס במידה רבה מאוד על מסורות שבעל פה, שכונסו בימי יאשיהו לסדרה של ספרים. מטבע הדברים, כונסיהם של אותם ספרים (שעדיין לא נחתמו בתקופה ההיא אך כבר התגבשו למתכונת הדומה לזו שאנו מכירים), היו בעלי נטיות לב כאלה ואחרות, והדבר הופך את אותו חלק של התנ"ך למסמך שאין לדעת עד כמה הוא תקף מבחינה היסטורית. מבחינה זאת, סילברמן ופינקלשטיין מייצגים הגיון מתקבל על הדעת, שגם אם הוא מערער את הנראטיב המקובל – קשה שלא להתרשם מטענות מסויימות שהוא מכיל.
לגבי התקופה השניה – מתקומת בית שני – אין כמעט חולקים על כך שחלק גדול מן הכתוב בתנ"ך ניתן לתיקוף באמצעים ארכיאולוגים, כך שלגביו אין ויכוח עקרוני אלא רק סערות אקדמיות נקודתיות.
אם רצונך לקרוא חומרים המאשררים בדרך כלל את הכתוב בתנ"ך לגבי התקופה הראשונה, הרי רשימה של ספרים שהם פחות 'חתרניים' ברוחם:
תולדות האמונה הישראלית – יחזקאל קויפמן
התנ"ך כהיסטוריה – ורנר קלר
היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בתקופת המקרא – יעקב ליוור
מתנות היהודים – תומאס קאהיל (כדאי לך גם למצוא את יתר ספריו, הגם שלא תורגמו לעברית. הוא נקי מאותה 'חתרנות' שהרגיזה אותך אצל סילברמן ופינקלשטיין).
לסיום, הערה: אם ברצונך לחזק את אמונתך באלוהי ישראל ובתורת משה עבדו – אינך זקוקה לאישרור ארכיאולוגי, משום שאמונה היא עניין רגשי המצוי מעל לכל אישרור. לעומת זאת, אם ברצונך לנסות ולברר את המציאות שמאחרי התנ"ך – כדאי שתתחילי להפנים דעות מן הסוג שסילברמן ופינקלשטיין מביעים, ובראש ובראשונה – תראי בתנ"ך ספר אנושי ופוליטי ובשום פנים לא ספר קדוש.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
