2/6/2009 13:10
|
ניקי
|
מאת:
|
ניבי יקרה...
|
כותרת:
|
מוצפת דמעות. כמעט נטולת מילים. אין לי מושג איך מגייסים את הכוח להמשיך כפי שאת עושה ממש בימים אלו. חשבתי עלייך רבות בתקופה האחרונה וכ"כ התבישתי שלא היתה לי שום עזרה להציע. מקווה שנוכחות המשפחה ובנך בכורך בפרט מחזקת מאוד. מתנחמת לשמוע שאת נעזרת בגילי אבישי - שכבר הייתי עדה להיותה כה מדהימה ונכס שאין-שני-לו לעזרה בסיוט שאת עוברת. שולחת לך כוח ונחמה כמה שרק תרצי. והלוואי שימים יפים יחזרו לפקוד אותך בקרוב. מחבקת אותך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|