קודם כל לד"ר ליבוביץ - אני איתך, וכפי שראית, גם אני עוררתי פה תגובה של "לא מקשיבה לילדה". האמת שאני הרוסה מהענין הזה, וכמובן ש(לא כתבתי את זה קודם אבל) הסיבה המרכזית היא הילדה. אני כל כך מקפידה על התזונה של הילדים, אין אצלנו ממתקים, צורכים מזון אורגני, לא אוכלים בג'אנקיות, ומבחינתי בשלב הזה ההקפדה המרכזית היא ההנקה. לפני שבועיים כשהיתה עם וירוס רק ינקה, מה יהיה במחלה הבאה? מה גם שהיא אטופית, רגישה לחלב ולסויה, ואין לי מושג מה יהיה עכשיו. מה שכן, החלטתי בשלב זה לא לתת לה חלב בבקבוק, בטח לא בלילה, פשוט בגלל התגובה הנדהמת שלה בפעם היחידה שעשיתי את זה. ובמשך היום היא לא מוכנה לשתות חלב מבקבוק. גם לא מכוס, האמת, אני מערבבת לה את זה באוכל, בשלב זה, עד שאחשוב על פתרון. לגבי המוצץ, ברור לי שיש הרבה בדבריך, אבל החלטתי לא למנוע ממנה את המוצץ. אמצעי הנחמה וההרגעה המרכזי שלה נלקח ממנה (היא מתאבלת עליו, זה די ברור, מלטפת את הציצי כל הזמן ושמה עליו ראש, אבל מצד שני נורא נלחצת כשאני מורידה חולצה), ואין לי לב לקחת ממנה גם את המוצץ. אני נותנת לה פרחי באך להתגבר על הטראומה, ואני עוד מקווה שמחר היא פתאום תבוא ותרצה לינוק וגם תדע איך עושים את זה, אבל האמת היא שאני יודעתצ שהסיכוי קלוש מאוד. עצוב לי נורא. בגללי, בגללה, והחלב שמתחיל לטפטף בכל פעם שהיא בוכה או נוגעת בי, שורף. תודה לכולכן על התמיכה והעצות, ותדוה במיוחד לד"ר ליבוביץ
|
תוכן התגובה:
|