17/6/2009 18:48
|
ריש
|
מאת:
|
ל'בענין החום'
|
כותרת:
|
מי שמכיר את ילדי יודע שיש להם לא מעט חובות וגבולות, ללא קשר לזכויות שלהם. יש מגבלות על צפיה בטלויזיה / זמן מחשב יש מגבלות בנושא דברי מתיקה (שאגב נמצאים נגישים ובשליטתם, אבל עם חוק ברור לגבי כמה ומתי, חוק שמעולם לא הופר) יש כללים מאוד ברורים בנושא הכנת ש"ב ועבודה בבית בנושאים לימודים, יש שעה בה הולכים לישון, יש אחריות על התארגנות בבוקר והכנת ארוחת בוקר לביה"ס ויש עוד משימות שונות שהם חלק מהשותפות בבית. אני מאמינה שבבית שלי יש יותר חוקים מבבית ממוצע, וזה בסדר לכולנו.
ובאמת ללא קשר לחובות לכללים ולמגבלות יש להם זכויות, כי ככה זה. אין קשר בין זכותו של הילד לקבל ארוחת צהריים לבין חובתו לסייע בפינוי השולחן, אינני מוצאת קשר בין השניים. זכותו של הילד למזון היא בלתי תלויה, בדיוק כפי שזכותו של הילד על גופו אינה תלויה בדבר.
דווקא משום שלילדי יש אמון מלא בנו, ההורים, ובמבוגרים הסובבים אותם הם מצליחים לתפקד באופן מצויין גם במצבים לא פשוטים, באופן מעורר הערכה (ולא רק של ההורים שלהם!).
אני לא כ"כ תופסת מה משנה כמה חום יש לילד. אם הוא מנחוס ונניח יש לו רק אפטות כואבות בחלל הפה שלא מאפשרות לו לאכול - לא אבוא לקחת אותו מוקדם? אם הוא מסתובב ובוכה כל היום - זו לא סיבה להגיע מיידית ולטפל בו בבית? רק חום יגרום לך לעזוב הכל ולהגיע לילד שלא מתפקד במעון / בגן? אם את חיה עם זה בשלום - אשריך. אני מוכנה על כל דבר (גם אם מטופש) להיות מוזעקת (ואם אנחנו לא נגישים מיידית, אדאג שמישהו שהם מכירים יקח אותם ויטפל בהם בבית עד להגעת אחד מאיתנו). לפני הכל אנחנו הורים של הילדים שלנו, כל העולם יכול להשאר בעמדת המתנה, כל עוד הם נזקקים לי או לאביהם. זו תפיסת העולם שלאורה אנחנו מגדלים את ילדנו, לא קדמניזם ולא בטיח. אם רוב הילדים היו זוכים לסביבה כזו, אני חושבת שהיה לנו עולם רגוע וטוב יותר, אבל זו רק דעתי האישית.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|