אני חושבת קצת אחרת ממך, אולי בגלל המצב במשפחתי כרגע.
אחותי חולת סרטן שד. כשנתגלתה המחלה אצלה, לפני למעלה מ-3 שנים, והיא בת 35, היא עברה את הבדיקה הגנטית (היות ובמשפחה היו עוד מקרי סרטן שד, גם במשפחת אבי וגם במשפחת אמי)- ונמצאה נשאית למוטציה ב-BRCA. בעקבותיה נבדקתי גם אני, ולמזלי אני לא נשאית.
אחותי, שכבר הייתה אז אם לשתי בנות, עברה ניתוח כריתה של שני השדיים- זה שבו נמצא הגידול וגם כריתה מונעת של השד השני, וכן כריתה של השחלות. היא עברה טיפולים כימותרפיים והקרנות, ולרוע המזל לפני חודשים מספר נתגלו אצלה גרורות וכעת היא שוב בטיפולים. שתי הבנות הקטנות שלה עדיין לא נבדקו, היא מתכוונת לבקש מהן להיבדק בסביבות גיל 20.
בניגוד אלייך, אני חושבת שכן חשוב למי שעלולה להיות נשאית לבדוק נשאות מוקדם ככל האפשר. כשמתכננים משפחה אפשר לתכנן פער גדול בין הילדים ואפשר גם לתכנן אותם צפופים, ואם יש לך בגוף פצצה מתקתקת בדמות מוטציה שמעלה את הסבירות לסרטן השחלות הקשה לאבחון, כדאי לתכנן את הלידות מוקדם וצפוף ככל האפשר כדי להקטין את הסיכון ע"י כריתת שחלות. אישית, אני מעדיפה את הידיעה הברורה ואת השליטה שהיא מעניקה לי על פני חוסר הוודאות, שברור לי שהיה גורם לי קושי נפשי עצום.
מעבר לזה, החיים עם בדיקות תכופות לגילוי סרטן הם מאד קשים נפשית (שוב, מנסיון עם בן משפחה קרוב שהחלים מסרטן אך נמצא במעקב) והבדיקות עצמן כרוכות בקרינה שהשפעותיה מצטברות (אם מדובר על סי טי)- ויש נשים שאם לא יבדקו נשאות ויקבלו תשובה שלילית, יעברו את כל זה לחינם.
ולא, אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעבור כריתת שדיים מונעת אם הייתי נמצאת נשאית. אבל עצם הידיעה שאני נשאית הייתה מאפשרת לי התמודדות מושכלת יותר עם הפחד והחרדה.
מאחלת לך בריאות שלמה, ושכל הלבטים הללו יישארו אצלך תיאורטיים לחלוטין.
|
תוכן התגובה:
|
