אמא שלי טסה היום לשבועיים וחצי לטיול שורשים בארץ מולדתה ויוצא שהיא חוזרת שלושה ימים אחרי שאנחנו טסים, כך שלא נראה אותה חודש וחצי בערך. הלכנו כולנו להיפרד ממנה. הילדים כתבו ברכות והיא כמובן התחילה לבכות כי קשה לה אמוד הפרידה מאיתנו לזמן כה רב. בייחוד נוכח העובדה ששחף איתה המון, כל יום למעשה, איתי ובלעדיי. אני אחריה מתחילה לבכות והאמצעי שלי, כזה רגיש וטוב לב בוכה בכי תמרורים ואומר לה:"סבתא, אני מעדיף לוותר על הטיול לתאילנד ולראות אותך, אני מתגעגע אלייך מאוד סבתא, את כל כך טובה אלינו, את הכי חשובה מכולם..." וכו'. גם בבית בכה נורא והסברתי לו שסבתא תחזור וגם אנחנו נחזור והוא מוסיף ואומר לי:"אמא, אני מוכן לוותר על הבריכה במלון ורק שנראה את סבתא מהר ". איזה ילד זה. אז אמנם לא קיבלתי בת כמו שרציתי, אבל הוא באמת שיא הרגישות והרוך. זהו, סתם הייתי חייבת לקטר ולפרוק כי עצוב גם לי. אני בת יחידה ואמי היא כל עולמי.
|
תוכן התגובה:
|