דודלי,
אתחיל בזה שילדים הם דבר שאין בו תועלת, הם גורמים לנו לבזבז כסף, הם מעייפים, הם חסרי טקט (מספרים לדודה בדיוק מה שקיוות שהם לא שמעו כשהם "ישנו צהריים" והסתבר שהם רק נחו), הם מעצבנים ברמות על, הם גורמים לנו למחוייבויות כבדות (לכל החיים ובכל התחומים), הם יכולים לדפוק לנו את הקרירה, הם יכולים להפוך לנו את העולם - בקלות.
אבל מה - הם הדבר הכי נפלא בעולם (לפחות מבחינתי), ולעולם לא הייתי יכולה לדמיין את חיי בלעדיהם למרות כל מה שכתבתי קודם.
עבור ילדי אני מוכנה לשלם כמעט כל מחיר כדי שיקבלו את מה שהם זקוקים לו. זה לא משנה באיזה תחום, וזה גם לא תמיד מה שהם ירצו או יבחרו אלא מה שיתפס בעיני כחיוני על מנת שיכולו להתפתח מכל בחינה אפשרית ולהתקדם ע"פ יכולותיהם, כדי שיהיו גם אנשים טובים יותר. שיעשו לי נחת ולא קדחת (אם כי זה לא מבטיח כלום, זו רק השתדלות שלי...).
על מה זה משפיע? על מקום המגורים שלנו, על הבית (והמשכנתא גם כמובן), על הכלכלה שלנו והזמן הפנוי שנגמר לנו (חוגים, מע' פרטית שאינה מתחת לאף ועוד כל מיני...), בחירה מקצועית (פחות קרירה לשנינו, שכר סביר וחיים יחסית שפויים, מליונרים - לא נהיה ואנחנו חיים עם זה בשלום), בחירה משפחתית (לדאוג למקום להורי כדי שיהיו יותר נגישים בעתיד לטובת כולם) - בקיצר זה לא עומד אחד מול השני. ילדים זו לא בחירה הגיונית, כלכלית או תועלתית. רגש נטו.
ולגבי הסכומים. עד השנה שילמתי 2400 ש"ח לחודש לבן שנתיים+. לא מכירה את המגבלות הללו. וכן זה מעצבן שצריך למצוא מוצא סביר מימי חופשה, אבל צריך גם לזכור שעבודה עם ילדים היא שוחקת מאין כמוה (ראי את דיוני סוף אוגוסט...) וכדי למלא מצברים צריך חופש. לא כל החופש במע' חינוך הוא בטלה לשמה, מתוך החופש הגדול בבי"ס יש נטו כ5 שב' בהנחה שצריך לסגור שנה ולהתכונן לזו שבאה.
אגב הגן האנתר' שאני מכירה הוא מוסד רשמי של המשרד ופועל ע"פ לוח החופשות הרגיל (ועולה יותר מהרגיל כמובן).
|
תוכן התגובה:
|
