אני מבינה שנטועות בו דיעות (פחדים?) מושרשות מאד לגבי העניין. אבל: לא נכון יהיה להזניח את האפשרות שהילד ייעזר. לכן אני מאד מציעה לך שבתיאום ובהסכמה פאסיבית שלו תיגשי את לפגישת ייעוץ/היכרות (אחת או כמה) עם מטפל ותגבשו דיעה (המטפל ואת) מה נכון לעשות ואיך להמשיך. ייתכן שבן זוגך לא יהיה שותף פעיל ולא יבוא איתך - אבל נראה לי ש"חובתו" לאפשר לך ללכת בדרך הנראית לך - כפי ש"חובתך" לאפשר לו ללכת בדרך הנראית לו (כלומר: לא ללכת לטיפול). הילד של שניכם וכל אחד מכם ייקח מהסיטואציה את הדברים שמתאימים לו. אני משערת שבתהליך טיפולי טוב תקבלי כלים גם לגבי הילד עצמו וגם כלים איך לעזור לבן זוגך לעזור לילד.
להערכתי בהחלט נשמע ממה שאת מתארת שדיש מקום להתיעצות ושהילד במצוקה.
ועד שתעשי מהלך כלשהוא: אני מניחה שבן זוגך מציע משהו אחר כ"דרך" לעזור לילד. נסי לברר איתו למה הוא שואף (מה נראה עבורו "טוב עבור הילד", מצב "תקין", ילד רגוע ומתפקד...), מה הוא מציע לעשות כהורים כדי להגיע למצב זה, למה הוא מציע את ההדרך שנראית לו ואיך הוא רואה את התהליך (בקיצור: להגדיר לעצמו ולשניכם/שלושתכם לא רק ממה הוא נמנע, למה הוא מסרב...).
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ולאנשי חינוך טל. 0522322420 036990742
|
תוכן התגובה:
|