החולמנות להערכתי היא חלק ממהות/מאפיין. גם אצלי הוא כזה. אצלנו הסירבול גם בא לידי ביטוי במוטוריקה הגסה. העניין עם השתייה שנשפכת מוכר. לדעתי זה כן קשרו להפרעה כל שהיא וזה שלעיתים לא קיים לא אומר שאינה קיימת. קיימת במצב נסיבות מסויים. אלא שלהבנתי לא חשוב מה זה ואיך קוראים לזה אלא מה עושים עם זה. לדעתי מחליטים שזה לא אשמה של הילד ולא משהוא שהוא עושה בכוונה. ומצד שני דואגים לתזכר אותו לתת תשומת לב מיוחדת. כשאין לך זמן או כוח לתזכורות סובלניות תני כוס לא בעייתית. אולי המאפיינים יבואו לידי ביטוי בעוד דברים במסגרת חיי בית הספר החדשים שלא נוגעים לקלמר וילקוט. תתצפתי. אבל לא הייתי כועסת למרות שזה נורא מעצבן.הייתי מקדימה תרופה למכה כשאין לי זמן לטפל בנזקים (כוס של קטנים). אצלי רק לאחרונה נותנת לו כוס זכוכית עם השגחה קפדנית:) תמרה נ.ב. אל תכעסי שלא עניתי. אני לא שכחתי אותך.
|
תוכן התגובה:
|