למה מהבטן? - כי בדיוק אתמול היה מקרה עם הבת שלי מהצד השני. יש לה חבר כזה, היא מאד אוהבת אותו והוא אותה, אבל הוא ילד כזה שלא יודע לקבל "לא" וזה אכן הוציא לו שם של נודניק ואפילו גרם בעבר לתקלים מאד לא נעימים (שלא לומר אלימים) עם הבת שלי. (הם בני 8)
אתמול הוא ביקש להיפגש איתה אבל היתה אצלה חברה. היא אמרה לו "לא כי XXX אצלי" אז הוא ביקש שתצרף אותו. הבת שלי התחילה להמציא לו סיפור למה היא לא רוצה שני חברים יחד. הוא המשיך להתעקש ואז היא אמרה לו "לא בא לי". זה לא הספיק והוא המשיך והתקשר עוד איזה פעמיים שלוש עם כל מיני הצעות. כשהיא אמרה לו "אנחנו הולכים" (הכוונה עם המשפחה) הוא הציע לבוא איתנו וכו' וכו'. בשלב מסויים היא ביקשה שאני אומר לה שאני לא מרשה לה להיפגש איתו, ואני לא רציתי. היתה לי מאד לא נעימה הסיטואציה הזאת ובתוך תוכי שאלתי את עצמי למה ההורים שלו לא שם ולא עוזרים לו. (אין כאן כוונה להשליך עלייך ועל בנך, אני רק מספרת מה שאני חוויתי).
אני חושבת שקראתי בעבר על כך שלילדים עם הפרעות קשב יש לפעמים בעיה להבין קודים חברתיים. אני לא אשת מקצוע ולא יודעת מה הפיתרון הנכון, אבל אני חושבת שבשלב ראשון הייתי נותנת לו קודים ברורים חד משמעיים, גם אם הוא לא יבין בהתחלה למה. למשל אם הוא מתקשר לחבר והחבר אומר "לא" הוא אומר תודה שלום ולא ממשיך לנדנד וגם לא שואל למה. זה משהו שקל לראות כי זה נעשה מהבית אבל רצוי ללמד אותו לנהוג כך גם בבית הספר. אם הוא הזמין חבר מסוים מספר מסוים של פעמים ונענה בשלילה, לא לפנות אליו יותר. אני יודעת שכללים כאלה הם קצת אכזריים אבל נראה לי שאין ברירה, זו הדרך לשמור על כבודו ועל היותו קצת פחות מובן מאיליו כלפי חבריו.
במקביל אולי אפילו חשוב יותר לעשות איתו עבודה שבאמצעותה הוא יפנים חוסר תלות בחבר כזה או אחר, שיש לו את עצמו, שהוא אהוב על הוריו, משפחתו, חבריו, בקיצור להעצים אותו ללא קשר להענות של חבר כזה או אחר.
ואולי גם במקביל לעזור לו למצוא את החברים שהמתאימים לו ואוהדים אותו.
|
תוכן התגובה:
|
