בדיוק כזה כמו שאת מתארת, ובא בדיוק ממשפחה ההיפוטתית שלך. ויכולה לומר לך שאני - אני ורק אני - אף פעם לא הרגשתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי. עובדת תמיד ולא הפסקתי אפילו ליום - פרט לחופשות הלידה שלי שאותן הארכתי ב-3 חודשים כל אחת. עובדת ומתקדמת, לרגע לא עוצרת. ואגב, אני לא יכולה להגיד שאני לא דואגת לפן הכלכלי של החיים, אני כן, כי חשוב לי כמה אני מרוויחה ומה אני מביאה הביתה, וזה בלי צורך להתחרות "איתו", כי לשם לא אגיע לעולם. אבל מצד שני, אני יודעת שאם מחר, אנחנו צריכים מיליון דולר לטיפול רפואי פרטי (חס וחלילה טפו טפו טפו) - יהיה את זה בשלוף. וגם אם סתם אתחרפן לגמרי וארצה לעשות טיול סביב העולם לבד - כנראה שאף אחד לא ירים גבה. כי ככה הוא - בכיף ובשמחה, באמת ובתמים.
לסיכום, אני חושבת שזה מאוד תלוי באדם שנמצא בסיטואציה ההיפטתית שאת מתארת.
|
תוכן התגובה:
|