קראתי את מה שכתבת ואני חושבת שההגדרה "נטילת סיכונים" היא לא מדוייקת.
אישה לא לוקחת סיכון כשהיא נמצאת בשלב הלאטנטי בבית, ברוב המקרים צוות מיון יולדות ישלח אותה ל"סיבוב" או למחלקה למנוחה עד שמשו יזוז, ושם לא יבצעו ניטור ממושך אלא קצוב בזמן.
שוב, לא יודעת מה נהוג בארה"ב, אבל אני חושבת שאין סיבה אוטומטית לניטור קבוע בלידה רגילה. אני חושבת שבמידה ויש שינוי במצב האישה או תדירות / סוג התנועות רצוי למהר ולהבדק, אבל אין סיכון שלהיות "לא מנוטרים", להפך, אני חושבת שלידות שהן פחות מנוטרות נעימות יותר וקלות הרבה יותר מאלה שמחוייבות בחיבור מתמשך לרצועות לא נוחות שזזות ומפסיקות לנטר, מלחיצות את הצוות שממליץ על ניטורים פנימים שלא לצורך וגורמות לסיבוכים משניים. בלידת גולי כל ציר גרם לרצועות "לעוף" ממקומן, ולצוות לחפש את המיקום המדוייק של הדופק הנעלם... הלידה התקדמה כשהניחו לי ולניטור החלקי שקיבלו.
אני מסכימה שלכל אישה יש את הדברים החשובים לה, ואלו המקנים לה בטחון, אבל אבסלוטית הניטור אינו תמיד מעיד על בעיה, והסתמכות עליו לעיתים מובילה למפל התערבויות מיותרות (כן, אני מהמשוגעות שמסתובבות עם 4 בקבוקי ליטר וחצי תירוש לבן רק כדי שהעובר לא יהיה ישנוני ולא יתן ניטור "יפה" כדי שישלחו אותי לסיבוב על הסכין). אני אישית חרדה יותר מניטור מאשר מהעדרו.
|
תוכן התגובה:
|
