בעקרון עבודה "אמיתית" היא עבודה, וגם להיות עם הילדים היא עבודה. ובעצם עד שבעלך מגיע הביתה שניכם עובדים, הוא במקום העבודה שלו, ואת בעבודתך מהבית עד הצהריים, ועם הילדים מהצהריים עד הערב. כלומר - זה לא מצב שאחד מכם נח חצי יום. לכן לא מדויק לומר שמהרגע שהוא מגיע הביתה הילדים צריכים להיות באחריותו כדי שאת תנוחי, אלא צריך להתחלק.
זה אם מסתכלים על העניין במונחים של "צדק" ושוויון.
בפועל כולנו יודעות שאחה"צ עם הילדים זה אולי כיף אבל ממש לא קל, ודי נחמד אם האיש יתפוס פיקוד כשהוא מגיע, לפחות לאיזה חצי שעה של המקלחות ויתן לך לנשום קצת.
אצלנו זה אכן מה שקורה. אני עובדת עד אחה"צ, תמיד בלחץ להספיק הכל ולרוץ לאסוף את הבנות, ואז המרתון הרגיל, וכשבעלי מגיע - מקלחות וכו' לגמרי עליו. אם הוא מגיע לפני ארוחת הערב, גם זה באחריותו.
ובאמת יש את העניין של לתת לילדים קצת זמן עם אבא (ולאבא זמן עם הילדים).
|
תוכן התגובה:
|
