|
1/3/2010 11:41
|
ריש
|
מאת:
|
|
הצד המנצל והצד המנוצל
|
כותרת:
|
בדיוק כפי שאשתדל להמנע מרכישת מוצרים שיוצרו בתנאי עבדות לא הייתי בוחרת לשכור "רחם" בתנאים הללו.
היה לי פעם דיון עם חברה שלה היו קשיים להקלט להריון והיא אמרה משו בסגנון "שני הצדדים מרוויחים" אני טוענת שיש מי שגוזר באמצע הדרך את הקופון = האישה שמשכירה את רחמה אינה מקבלת את מלוא התגמול על אובדן החופש שלה, על הניתוח הקיסרי שתעבור והשלכותיו הבריאותיות, על הנידוי החברתי לו תזכה אם "ידעו" כי השכירה את רחמה...
ואיפה הגבול עובר? האם רק מי ש"לא יכולה" טכנית להקלט להריון יכולה לפנות להודו כדי שילדו עבורה תינוק/ת, או שגם מי שאינה רוצה לקבל סימני מתיחה יכולה לפנות לאותו מקור למצוא מזור לבעיתה?
מכירה מישהי שלא יכולה להרות, ובחרה בזוגיות ללא ילדים וחיה חיים שלמים וטובים. לא חייבים בכל מחיר (ולא רק כלכלי). מבחינה כלכלית אני בטוחה שהיא יכלה להרשות לעצמה לעבור תהליך של פונדקאות, ובכ"ז בחרה שלא לעשות זאת.
בדיוק כפי ש"תרומת" איברים מתוצרת סינית אינה מקובלת עלי כך גם השכרת רחם לא נראית לי סבירה אלא אם מתבצעת ישירות מול האישה ללא מתווכים שמותירים לאישה פחות מ50% מהסכום שמשולם ע"י ההורים המיועדים.
לגבי הסבל שנגרם לילדים שאנו מגדלים - לא הכל בשליטתנו, אין לי ויכוח על זה. כהורים אני מאמינה שזה עיקר תפקידנו בחיים - לדאוג לילדנו, לתת להם כלים להתמודד עם העולם שסובב אותנו, לתת להם מקום לכישרונות שלהם, כמו גם לטפל בקשיים ובבעיות שיש להם. בסופו של דבר אני מאמינה שילד "בוחר" להוולד.
ולגבי קשיים - יש לחלקם גם יתרונות מובנים (למשל להפרעת קשב וריכוז יש גם יתרונות! ודיסלקטים מתגלים כמחוננים ובזכות אותה אינטיליגנציה מצליחים "להעלים" את הבעיות מעין המבוגרים הסובבים אותם...).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
