13/4/2010 22:45
|
עוד מעט
|
מאת:
|
****ורד***** תשובות בענין רכישת נחלה חקלאית
|
כותרת:
|
הדברים של עוד שין לא כ"כ מדוייקים. אין ציפיה גורפת שכל שטח חקלאי באשר הוא יעבור שינוי ייעוד ויקבל זכויות בניה למגורים. שינוי ייעוד הוא תהליך ארוך ויקר שיכול לקחת שנים. הקרקע צריכה להיות שווה הרבה מאוד וצריך יזם חזק שיוביל תהליך כזה ויצלח את כל המכשולים כולל הועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים, הועדה המחוזית, התנגדות ארגוני הסביבה וכו'. אח"כ צריך לאשר תכנית מקומית מפורטת לבניה ואז לקבל היתרים וכו'. אגב הקרקעות שהזכרת בגעש ושפיים למיטב ידיעתי לא עברו שינוי ייעוד. הן יועדו למחסנים חקלאיים ומשמשות בפועל לשימוש חורג (ללא היתר - שוב למיטב ידיעתי בלבד) כאזור מסחרי. במילים אחרות הבניה נעשתה שם כדין, לפחות בהתחלה. מה שלא כדין לכאורה הוא השימוש. את גם רואה לפי אופי הבניה שם שזה הכל במפרט של מחסנים והאנגארים גדולים כי זה מה שמותר שם תכנונית. לא אומרת שזה בסדר, אלא רק מדייקת את התמונה שנתת.
ורד - המשמעות של בעלות על נחלה תהיה כתובה בפרטי פרטים בחוזה שיהיה לך עם מנהל מקרקעי ישראל, בהנחה שהם בעלי הקרקע. משמ בקיצור יש שני היבטים רלוונטים לשאלות שהעלית בקשר להשכרת החלק החקלאי בנחלה: 1. מי מחזיק בקרקע: בחוזה מינהל סטנדרטי לקרקע חקלאית יש סעיף שאוסר לחלוטין כל העברה של שימוש בקרקע ובזכויות בה לצד שלישי. כלומר אחרי שחכרת מידי המינהל, לא תהיי רשאית להעביר את הקרקע לאחר בוודאי שלא בהחכרה. אם כן תעשי זאת את לא מפרה שום חוק אך את כן מפרה את ההסכם עם המינהל. רבים עושים את זה אך לדעתי כדאי להבין במה מדובר ומה המשמעות - תקראי בתשומת לב את ההסכם עם המינהל, הכל כתוב שם. 2. איזה שימוש נעשה בקרקע, בין אם זה ע"י החוכר או מי ששכר מהחוכר וזה בלי קשר לשאלה אם החוזה מאפשר לחוכר להשכיר הלאה. השימוש המותר נקבע בתכנית ולא בהסכם עם המינהל (יש לו כמובן ביטוי חזק בהסכם כי ההחכרה בכלום כסף של קרקע שהיא רכוש הציבור נעשית לשם שימוש חקלאי). לפיכך לשימוש לא חקלאי בקרקע חקלאית יש משמעות גם בהיבט החוזי (הפרת ההסכם עם המינהל) אך גם בהיבט הפלילי (עבירה על חוק התכנון והבניה). בצילומי אוויר שנעשים מדי פעם רואים איזה שימוש נעשה באיזה קרקע ובהחלט אוכפים זאת. לצורך זה אם את בעלת הקרקע ומשכירה אותה לאחר שעושה בה שימוש לא חקלאי סביר להניח שיינתנו התראות לשניכם ואם זה יגיע עד כדי כתב אישום הוא יהיה גם נגדך וגם נגד המשתמש בפועל והחוק מאפשר זאת. מצד שני בחוזה עם המינהל החוכר מתחייב לעבד את הקרקע, וכיון שאנשים מחזיקים נחלות שכבר אין להם רצון או יכולת לעשות בהן שימוש חקלאי הם לפעמים משכירים לשימוש חקלאי למישהו אחר וכך בצילומי אוויר של המינהל או הועדה המקומית רואים שיש שימוש חקלאי. (זה עדיין מעצבן את המינהל אבל פחות מהשכרה לשימוש אחר או מעשיית שימוש אחר בעצמך)
לשאר השאלות שלך -
****את הדברים האלה צריך לקחת בחשבון כשמדברים על רווחיות מהשכרת קרקע חקלאית. מעבר לכך ואם תתעלמי מעניין החוזה והחוק (אני לא בעד להתעלם מחוזים ומחוקים אבל לצורך הדיון :)) אז כמובן שיש בד"כ רווחיות גבוהה, כי קרקע חקלאית מוחכרת בסכומים מגוחכים והשכרה ממך לצד שלישי תהיה מן הסתם במחירי שוק. לפיכך המינהל כמו שאמרתי מאוד מתעצבן כשהדברים האלה נעשים, בטענה (הצודקת לדעתי) שהקרקע השייכת לציבור נמסרה כמעט חינם כדי שתשמש לחקלאות ואם החוכר לא יכול/רוצה לקיים את המטרה הזU אז שיתכבד ויחזיר את הקרקע לבעליה דהיינו לציבור באמצעות המינהל והקרקע אם באמת אין בה צורך חקלאי, תעבור שינוי ייעוד ותעמוד למכרז במחיר ריאלי ולא בכמעט חינם שבו מוחכרת קרקע חקלאית.
***איך יודעים אם ומתי בעתיד יופשר לבניה - שאלת מיליון הדולר ;) כשהשמועות על הפשרה (יעני, שינוי ייעוד) הן מבוססות מציאות מחיר הקרקע קופץ. אם יש כבר תכניות בקנה המחיר עוד יותר קופץ. ואם באמת יהיה שינוי ייעוד תוכלי לדעת רק כשהתכניות ייכנסו לתוקף מה שיכול לקחת שנים אם בכלל. לכן אלמנט הספקולציה הוא גבוה ביותר ויש אפילו פ"ד של בי"מ עליון שאומר שאדם שרכש קרקע חקלאית בתקווה לשינוי ייעוד לקח על עצמו סיכון עסקי ואינו יכול לבוא בטענות לאיש אם שינוי הייעוד לא יוצא לפועל בסוף (אני מפשטת כמובן אבל זו רוח הדברים).
****חלק המיועד למגורים האם אפשר לבנות בו כמה בתים ולהשכיר - בד"כ אי אפשר יותר מ2 יח"ד בחלק של הקרקע מהנחלה המיועד למגורים (מה שמכונה - חלקה א'). זה משתנה ממקום למקום ואת צריכה לבדוק בתכנית החלה על המגרש כמה מותר לבנות שם ובכמה יח"ד. כלומר, את צריכה לבדוק גם מהן זכויות הבניה וגם כמה יח"ד מותר לבנות כדי לענות לשאלה הזאת. הרוב המכריע של מציבי הקרוואנים בחצרות במושבים שמשכירים אותם לכל דיכפין (תלמידי מכללות סמוכות וכו') עושים זאת ללא היתר לבניה למגורים או בכלל.
***שימי לב ששימוש חקלאי שלא על ידי החוכר (ז"א השכרת את הקרקע לצד שלישי שמגדל עליה פרדס) פחות מועד לפורענות משימוש לא חקלאי שלא משנה מי עושה אותו. בשימוש חקלאי שלא על ידי החוכר את מפרה את ההסכם עם המינהל אך לא את החוק. (החוק קובע שימוש ולא איכפת לו מי המשתמש) ואילו בשימוש לא חקלאי שנעשה על ידך או על ידי אחר את מפרה את החוק **וגם** את ההסכם עם המינהל. כי ההסכם עם המינהל מחייב שימוש חקלאי בשטח החקלאי וגם אוסר להעביר אותו הלאה.
ואם חשבת שהתשובה שלי ארוכה תסתכלי על החוזה עם המינהל ותחשבי שוב ;)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|