קודם כל תודה על ההתייחסות. אכן כל בית ומה שמתאים לו, אבל מה שקורה אצלי זה לא רק מה שמתאים לי, אלא גם בהתאם למגבלות. אני חושבת שהמגבלות הן בעיקר שלי. אני לא יודעת להיות מסודרת, ולא מצליחה. אני יודעת שכשמסודרים החיים יותר נוחים.
בדיון הקודם למדתי על עצמי תוך כדי התדיינות. למדתי שדברים מסויימים באמת מפריעים לי ודברים אחרים לא, ואנחנו באמת שונות.
אבל, אם תרשי לי לחרוג רגע מעניין הגבולות ולשאול שאלה פרקטית. איך?
אני מבינה שעכשיו את לא עובדת, אבל בד"ר עובדת במשרה מלאה כמוני. איך אפשר להכניס את הילדים למיטה עד 8 או 8:30 זה לגמרי לא ברור לי. איפה נכנס כל השאר? חוגים אחה"צ, חברים, עזרה בשיעורי בית, גן משחקים לפעמים. לכאורה התשובה מאד ברורה אבל לי מאד לא ברור. כדי להכניס ילדים למיטה ב- 8 צריך לפחת שעה הערכות לארוחת ערב, מקלחות וכו'. זה אומר להתחיל ב- 7 הכי מאוחר. אז כל מה שיש לי זה מ- 5 עד 7 (וזה בהנחה שאני אכן חוזרת כל יום הביתה ב- 5 ולא עובדת מאוחר יותר). עכשיו בשעתיים האלה צריך להיכנס הכל - חוגים, חברים, עזרה בשיעורי בית, לפעמים ללמוד למבחן. לשחק. רונה - אם אני אתעקש שב- 7 יגמר היום לא יהיה להן זמן לשחק! וזה בדוק.
אני לא מצליחה, באמת.
היתה לבת הגדולה שלי תקופה של "יובש" מבחינת חברים. לא הזמינה ולא הוזמנה. ועכשיו שוב חזרה להיות מוזמנת ומזמינה. ביום שהיא מזמינה חברה או מוזמנת, חשוב לי שתלך או תארח, גם אם יש ש"ב. אז את הש"ב מכינים מאוחר יותר בערב, אבל היה לי חשוב לאפשר לה להיפגש עם החברה. חשוב באמת, את מבינה? ויש עוד המון סיטואציות כאלה, כל מיני דברים ביום יום שחשוב לי לעשות, חשוב לי שהן יעשו, חשוב לי לאפשר, ואין את הזמן. ככה נוצר הבלגן.
|
תוכן התגובה:
|
