בקטע לא משפטי נראה לי שהעיסוק של הילדה בסוגיות האלה מחייב מענה ברמה טיפולית משפחתית (יחסיה עם אביה, מה עובר עליה כשהיא שם, איך לגרום לכך שתרגיש אצלו יותר טוב וכו', העיסוק שלה באפשרות המוות שלך לא עלינו וכו') ואני לא מרחיבה בכך.
בקטע המשפטי התשובה לא פשוטה. כעיקרון כאביה יש לו עדיפות ראשונה וברורה על פני כל אדם אחר במצב של חלילה מותך, למעט מצבים קיצוניים של הורות פוגענית ולפי מה שאני מבינה זה לא המצב, למרות הקושי הנובע מהאוריינטציות הדתיות השונות שלך ושל האב. אין דרך לפתור את הבעיה הזאת באופן מוחלט, וגם לא לא ניתן במקרה זה להכתיב את העתיד, זה לא משהו שהוא פונקציה מוחלטת של פעולות שלך, מה גם שלעולם החלטה בעניין כזה של טובת ילדים מתקבלת רק לאור הנסיבות המסוימות שאי אפשר כעת לדעת מה יהיו (וכמובן מקווים שלא יהיו בכלל). למיטב הבנתי הדבר היחידי שניתן לעשות הוא לנסח מסמך, רצוי מאד בעזרת עו"ד ושיופקד אצלו, ואולי בתיאום עם אותו אח, בה את מביעה את רצונך שבמקרה של מותך חלילה אחיך יתמנה לאפוטרופוס נוסף על הילדה והבנתך כי עדיף כי במקרה כזה המטפל העיקרי בילדה יהיה אחיך ומשפחתו, וזאת לאור הסיבות האלה והאלה והרצון שהילדה מביעה וכו' וכו' וכמובן - תוך המשך שמירת הקשר של האב עם הילדה כפי שקיים כיום. זה לא מבטיח תוצאה זו, אבל אם יהיה רלוונטי ואחיך יבקש לעגן זאת משפטית ואולי אף בהסכמה אל מול האב זה יעזור מאד. בכל מקרה צריך להתייעץ עם עו"ד את יכולה לללכת לפגישת התייעצות עם נעמ"ת בתשלום נמוך. בכל מקרה נראה לי שכדאי לראות איך מצמצמים את העיסוק בעניין הזה בעיקר מצד הילדה ומה הקשיים שמעלים עבורה נושא זה והעיסוק בו.
|
תוכן התגובה:
|