לפני שנים רבות, יום אחד, חטפתי דלקת כזו. עם כל הנאחס. צריבות, תכיפות, חום. הכל. הייתי סטודנטית והלכתי לחדר מיון. שם אושרה האבחנה. קיבלתי מוקסיפן, שעבד מעולה. למחרת קמתי כמו חדשה על הרגליים, ובשל איזה כשל בירוקראטי, נאלצתי לפנות לקופ"ח לקבלת מרשם המשך.
רופאת קופ"ח הגאונה, החליטה שמוקסיפן לא טוב, והעבירה אותי ל"רספרים". התחלתי לקחת את הגלולות הנ"ל, אך סימני הדלקת חזרו בעוז, ותוצאות בדיקות השתן שעשיתי כל פעם, אישרו את העניין.
לגאונה זה לא הפריעה. אני הייתי כולו בשנה ב' רפואה. לא ידעתי הרבה. הרגשתי שהטיפול לא סביר, אבל הרופאה הסבירה לי, שלא לומדים את כל הרפואה בשנה ב'. התביישתי להתייעץ עם הרופא המשפחתי, ואינטרנט לא היה. המשכתי לקבל רספרים במשך חודש, כאשר הדלקת מחמירה והולכת, ואני בקושי מתפקדת. חולה-חולה. הולכת ללימודים אבל חיה על אקמול וסדוראל והמצב נורא.
בוקר אחד, התעוררתי מתגרדת כולי. קיללתי את יתושי קרית היובל, והלכתי ללימודים. פעמיים התעלפתי בחדר הדיסקציה- חדר ניתוחי המתים. פעמיים טיפל בי אחראי החדר,פרופסור חביב ועדין ואף השכיב אותי בחדרו, בעודו אוחז בידי ומסביר לי שאלה מתים. זה לא נורא, והם תרמו את גופתם. הרגשתי שהמתים אינם האישו, אבל לא שייכתי לדלקת הארורה וליתושים האלימים שעקצו לי את כל הגוף וגירדו נורא. נורא בעסה.
בבית התעלפתי שוב, הפעם בלי גופות, וחשתי שאני הולכת למות.התחלתי לפתח שוק אנפילקטי.עוד לא ירד לי האסימון, אבל גדלו לי רגליים של פיל, ובצבע אדום. זוועה! אלרגיה חזקה מאד לרספרים. בכוחות האחרונים, הזעקתי את הרופא המשפחתי. כשהגיע, כבר הייתי (לבד בבית) עם בצקות, אדמומיות בגפיים וקשיי נשימה. לא שכחתי לקחת את הרספרים...
הוא איבחן במהירות איבחן והורה לי לחדול מיד מהטיפול הזה. מכוון שהיה לי הרבה יותר מזל משכל, לא נזקקתי לאישפוז. סטרואידים עזרו להשיב לי את רוחי.
למחרת, כשאני חשה "רק" חולה מאד (מהדלקת), אבל לא הולכת למות (מהאלרגיה), פניתי לגינקולוג שלי. זעקתי "הצילו".
הוא הורה לי לשתות ספל מים כל חצי שעה ביום ובלילה, כדי לשטוף את השלפוחית. הדלקת לא התפשטה לכליות. לפחות זה.
זה היה טיפול מאד קשה. לא לישון בלילות. לצאת כל הזמן מההרצאות והדיסקציות. לפחות לא התעלפתי. אחר כך, ביצעתי בדיקת שתן נקי כל שבוע, אחר כך כל חודש. אחר כך כל חודשיים. כך במשך שנתיים, כדי להיות בטוחים, שאין זיהום לטנטי (ללא סימנים).
ברור לי שנפלתי על רופאה שהזיקה לי מאד ועשתה כל שגיאה אפשרית. ברור לי גם, שנפלתי על רופאים מצויינים, שידעו לאבחן וידעו גם לתת טיפול בלי אנטיביוטיקה, אינני בטוחה מדוע היה חשוב בלי. אולי באמת מחשש לחיידקים העמידים שפיתחתי לי שם, או לתגובות אחרות, אחרי מה שעברתי, אבל זה עבד!
מאז זה לא חזר, יותר מ-20 שנים. בחיים לא אשכח את האומללות הזו. אני ממש לא בטוחה שהעמסה כזו של נוזלים מתאימה, כשיש דלקת בכליות.
|
תוכן התגובה:
|
