מדובר בגנים עירוניים. הגננת הראשונה דווקא מכינה לכתה א בקפדנות, אבל אני דווקא מאמינה בהכנה רגשית יותר מאשר לימוד קריאה כתיבה חשבון וכו'. העבודה על הבשלות הרגשית תקבל את עיקר הדגש בגן השני, אצל הגננת השניה שהיא מאוד רגישה ו"רואה" את הילדים באופן אינדיבידואלי. אני רוצה שיכינו אותה לכתה א אבל הכנה נפשית- לאו דווקא להתעסק באותיות ומספרים.
נכון שמגן טרום לא יעלו כמעט איתה חברים לכתה א, אבל בביה"ס היא תפגוש את כל החברים הקודמים, וזה פחות מדאיג אותי.
החשש העיקרי שלי הוא שלא יהיה לה מספיק עם מי לשחק, אם כולם קטנים ממנה, מה היא תעשה שם ?
ומצד שני, גננת שיכולה להיות דמות חינוכית- מודל התנהגותי, לפתח אצלה את היצירתיות והפוטנציאל האומנותי העצום שלה, אני כל כך רוצה לתת לה יותר מ"סתם". האם נכון לעשות זאת גם במחיר של ויתור חברתי? אני כל כך פוחדת לעשות טעות. אני הולכת לקרוא שוב מה שכתבתן, ולנסות לעשות לי סדר בראש.
|
תוכן התגובה:
|