אני הייתי 7 שנים בפורום הזה, מאז לידתו של בני. ידעתי כאן עליות ומורדות. בשלב מסויים הפסקתי להשתתף ואני נכנסת רק לעיתים רחוקות לקרוא. דווקא בגלל שמדובר בעולם וירטואלי בו אתה לא רוצה לחשוף את עצמך, היחידים שמכירים אותך באמת הם חבריך מחוץ לרשת. כאן בעולם הוירטואלי אנשים יכולים לראות בך דורסנית ופוגענית, גם אם את לא ומתקשים לקבל את ההפרדה בין האדם למקצוע שלו ואת חופש הביטוי הדמוקרטי. זו הסיבה גם שהזדהיתי כל כך עם סיבותיו של יגור לעזוב את הפורום. אם לא עברת אאוטינג ואין לך הגדרת זהות אמיתית ברשת את חשופה לכל אנונימוס שמחליט להתנגח בך. אם את אישיות מוכרת בשרות הציבורי, יהססו פעמיים לפני שישמיצו אותך בשל חשש לשון הרע. וכשאת כבר מוכרת - ואת לא אנונימית, את בעצמך, אם תרצי לקבל מידע אישי תאלצי להיות "אנונימית" כדי לא להחשף. למדתי בפורום הזה שגם חברויות שנוצרות מחוץ לעולם הוירטואלי לא תמיד תחזקנה מעמד דווקא בגלל הפורום. כשתוקפים אותך ואתה רואה שכאלה המתיימרים להיות "חברים" שלך, לא יוצאים להגנתך כאן בפורום,זה קצת מקומם. בעיקר, כשאתה רואה שאם הם המותקפים או חלילה "אישיות נכבדה בפורום", מייד מזדרזים להודיע למי שצריך כדי למחוק את השרשור הפוגעני. אני אישית מתקשה לקבל את ההפרדה (כשמדובר בחברים מחוץ לרשת) שכן אם מישהי מכירה אותי מחוץ לפורום באופן אישי ורואה עצמה כחברתי, נעזרת בי ולהפך, אני מצפה לתמיכה גם בעולם הוירטואלי. הכוונה בתמיכה היא לא להסכמה גורפת עם דעותי, שיכולים להיות מנוגדים לחלוטין מדעותיה ו"הגנה" בכל מחיר, ממש לא ! אבל, גם לא "ישיבה על הגדר" כי לא רוצים "להתלכלך". באופן מפתיע אלו שיוצאים להגנתך, הם לרוב אנשים שעזרת להם פה ברשת, ואת מיודדת איתן , אך הן לא בדרגת קרבה של "חברות". בסופו של דבר את מגלה ש"החברות" רוצות להמשיך לגלוש כאן בפורום ולא להסתכן בפוגרום עליהן. זו הסיבה שברוב הדיונים התוקפניים - מרבית התוקפות כותבות בשמות אנונימיים ולא בניקים הקבועים שלהן. אני מאמינה שכמו בכל פורום אינטרנטי, דמויות באות ודמויות הולכות. הכרתי פה אנשים יפים (בליבם ונשמתם) ברשת ומחוצה לה והיו לי כאן שנים טובות. עזרתי לכל מי שיכולתי (אנונימי או לא) מכל הלב והנשמה במה שיכולתי ונעזרתי בעצמי ברבות וטובות כאן. וכמו שיגור היה אומר, "אושר !", אני מוסיפה ו"רק בריאות " !! לכולן , אמן !
לימורית
|
תוכן התגובה:
|