לא יודעת אם זה רלוונטי ספציפית לשאלות שעולות כאן, אבל אולי יעזור למישהי: עם שתי בנותי גמלנו יום ולילה ביחד. מה שהיה מעניין הוא סיפור הלילה של הגדולה. היא נגמלה ביום, זה היה תהליך נגיד של שבועיים עד שהגענו למצב שהיא לחלוטין גמולה, עם תחתונים גם בבית וגם בגן וללא פיספוסים. בלילה עדיין היתה עם חיתול, כי כל בוקר התעוררה עם חיתול רטוב. יום אחד, כעבור שבוע, ביקשה לא לשים חיתול ללילה. הסכמתי לזרום איתה, אבל היה לי ברור שיהיו פיספוסים. ופה הופתעתי בגדול: מעולם לא ברח לה פיפי במיטה!! וזאת למרות שלפני כן תמיד היה פיפי בחיתול. היא כנראה הרגישה את נוכחות החיתול, לכן הרשתה לעצמה לעשות, ואילו ללא החיתול ידעה להחזיק, כמו גדולים.
עם הקטנה היה לי ברור שלא אפריד בין יום ולילה. התחלנו כמובן ביום, אבל ברגע שהגמילה היתה מבוססת, הורדנו חיתול גם בלילה. וגם אצלה- מעולם לא היו פיספוסים.
כמובן שיש קשר לבשלות רגשית ו/או פיזית, ולכל אחד יש את מה שמתאים לו. רק חשוב לי להבהיר שלמרות שילד קם עם חיתול רטוב, יש מצב שהוא יהיה יבש ללא החיתול.
|
תוכן התגובה:
|