היא בעצם רצתה לינוק כל הזמן והייתה לא שקטה רוב הזמן. למעשה, לפי שיטתה של ד"ר אלטה סולטר (מחברת "התינוק יודע" - התנ"ך שלנו) יצרנו מצב שבו ההנקה משמשת "דפוס בלימה" - איזשהו אמצעי להרגעה עצמית במקום לאפשר פורקן רגשות רעים, ובמקום להוות מקור הזנה בלבד. הספר מומלץ מאוד והגישה - גישה מנצחת! רק עדכון: בלילה הסכימה לאכול סימילאק (כנראה הייתה עייפה מכדי לשים לב...) וקמה רק (!) פעמיים. עכשיו היא רגועה הרבה יותר (ממש אפשר להניחל אותה למשך יותר מחמש דקות!)
לא שאנחנו חושבים שצריך לגמול בכל מצב דומה, פשוט אנחנו לא הצלחנו למצוא את האמצע. אז החלטנו ללכת עד הסוף.
|
תוכן התגובה:
|