אני חושבת שלהרבה אנשים יש את זה אבל לא מדברים על זה . אני מדברת על זה הרבה עם חברות שלי..והם קצת צוחקות עליי..האמת שהחרדות התחילו יותר מאז שהילדים נולדו ומאז שעברנו לחול בעקבות רילוקיישן של בעלי..אני מרגישה פחות בטוחה לא ליד ההורים והחברים שלי ולכן יש לי יותר חרדות. אבל אין את זה לחברות שלי שחיות כאן..וגם בארץ היה לי את זה..אני בכלל פחדנית פוחדת מכל דבר שמהווה סכנה אז אני לא דוגמא..גם הילדים שלי כל הזמן צוחקים עליי שאני פוחדת מגובה...זה לא משהו שאני לא יכולה לחיות עם זה אבל זה מטריד אותי כמעט יום יום. אני בעיקר פוחדת מכל דבר שקשור למוות. אני חיה עם זה מה אני יכולה לעשות..אני מנסה להעסיק את עצמי בדברים שיישמחו אותי ושאני לא אחשוב על זה יותר מדי..אני מארחת הרבה בבית ומנסה כמה שיותר להיות עסוקה אבל בלילה זה שוב תוקף אותי...והשאלות של הבן שלי אמא את תמותי לפניי? אמא עד איזה גיל חיים..אני לא רוצה שאתם תמותו לפניי , אני לא רוצה להשאר לבד..וזה מוסיף לי..נוגע לי בנקודות רגישות ..אולי הוא מרגיש אותי למרות שאני אמא שיודעת להסתיר טוב טוב את הפחדים האלה שלי ותמיד שמחה ומקדישה המון לילדים, אני מסבירה לבן שלי שלי שזה לא קשור לגיל..והוא יודע שאנשים יכולים למות מהרבה סיבות אחרות...מה שמנחם אותו זה שיש לו סבתא רבא כמעט בת 100 וסבא וסבתא משני הצדדים אז יש לו כביכול הוכחה שאפשר לחיות הרבה שנים...צריך לחשוב חיובי ::)))) ולהנות מהחיים מי יודע מה יוליד יום..
|
תוכן התגובה:
|
