אני הייתי מאוד מאוד ביישנית כשהייתי ילדה, ואם היה משהו שהיה ממלא אותי באימה ממש, זה כשניסו להכריח אותי לעשות משהו כמו לדבר עם ילדה שאני לא מכירה. זה היה פשוט סיוט, ולא עזר לי בכלל.
אצלי, אישית, חוסר הביטחון נבע מזה שהמשפחה שידרה לי שרק אם אני מביאה הישגים טובים אני שווה משהו, ובעצם לא הייתי בטוחה שאהבתם נתונה לי ללא תנאי. (זה כמובן הסיפור שלי, ויכול להיות שאצל הבת שלך זה נובע ממשהו אחר לגמרי!) ובכל מקרה, אם יש לי עצה עבורך זה לא לשלוח אותה לשום טיפול, אלא פשוט לאהוב אותה איך שהיא, וכל הזמן לשדר לה שמי שהיא זה בסדר גמור, והיא לא צריכה להשתנות. ורק אז, בעצם, היא תוכל להשתנות!
בלי קשר, תמיד טוב לנסות לגלות מה הצד החזק שלה ולשלוח אותה לחוג שיעזור לה לבטא את הצד הזה, כדי שתרגיש טוב עם עצמה. זה אף פעם לא מזיק.
|
תוכן התגובה:
|
