שתהיה בת 70 באוקטובר. נראית מעולה, מטופחת מאוד, מעסיקה את עצמה תמיד ללא הרף, מתנדבת כבר שנים, אוהבת לצאת ולבלות בבתי קפה, אנחנו בקשר מעולה והיא נמצאת איתי המון, עוזרת לי עם הילדים אחה"צ. אבל... אני גם מרגישה שעם הגיל היא משתנה לי. תמיד היתה "נודניקית" כזו, אבל זה מחמיר. תמיד הבית שלה מתוקתק ואני בחשש עם הילדים, אבל זה מחמיר. היא מארחת אותנו פעם בשבועיים בימי שישי ואני רואה שלא תמיד קל לה ושלפעמים היא כבר רוצה שנלך, היא מעירה לפעמים בחומרה לילדים מעבר לפרופורציות המקובלות, היא מצפה ממני להמון יחס ואם חלילה אני מפספסת משהו, היא נעלבת נורא. נעשתה מאוד קטנונית ובעיקר אין לי עם מי לחלוק כי אני בת יחידה. הילדים צריכים תמיד להיפרד ממנה בחיבוק ונשיקה, אחרת היא נעלבת ומעירה הערות. אם היא באה אליי יש לה מליון הערות על הסדר והנקיון (למרות שאני נחשבת לכל הדעות בחורה מסודרת ונקייה), מליון הערות על החצי ובקיצור גם אני מרגישה שהפתיל שלה מתקצר וזה הולך ונעשה גרוע יותר. אני מקווה בשביל כולנו כאן האימהות והבנות, שהורינו יזדקנו בכבוד עם כמה שפחות סבל. זה לא קל הגיל הזה. אנחנו צריכות להיות יותר מאופקות. לפעמים קשה לי, אני משתדלת.
|
תוכן התגובה:
|