קצת מעוך, אבל תמיד קשה לו בבקרים. שאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת. אמר שכן. אחרי שסיים להתארגן, קראתי לו ואמרתי שבקשר למה שסיפר לי אתמול, שיידע שהוא לא צריך לשחק איתו או להיות איתו אם לא נעים לו, שהוא לא צריך לעשות שום דבר שהוא לא רוצה. הזכרתי לו שיש לו המון חברים שאוהבים אותו וישמחו לשחק איתו, ושבכל בעיה שייגש למדריכים.
האינסטינקט הראשוני שלי היה להשאיר אותו איתי, קרוב. אחר כך חשבתי שאולי צריך לבדוק מה איתו, מה הוא מרגיש ורוצה. כשאמר לי שהוא רוצה ללכת, חשבתי לעצמי שאם הוא מרגיש מספיק בטוח, אני לא צריכה לעצור אותו. מקווה שנהגתי נכון. אני אכולת ספקות ושאלות. בכל מקרה, מנסה עכשיו להשיג מישהו לדבר איתו ולהתייעץ. ומחכה לי עוד השיחה עם האמא... אעדכן אתכן בהמשך. תודה על כל התמיכה.
|
תוכן התגובה:
|