פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

20/7/2010 23:01 סאלי תדמור מאת: "לכבוד"... והנה קטע בפנים כותרת: (לא יודעת אם הסלנג עובר כך...) אני בטוחה שתצליחי לעשות עם זה משהו - השאלה רק כמה זמן זה יקח :-) אולי יעניין אותך קטע שכתבתי לאחרונה. הוא לא בול מתאים למצב - בהחלט לא - אבל יש פה משהו משותף. אולי המשל של הבננה והקוף ידבר אלייך. -------- קורה שיש דבר שאנחנו לא יכולים לקבל. הדבר הזה קשור בד"כ לרצון של מישהו אחר. לא תמיד אפשר לגרום למישהו לרצות משהו. אם כי, אם אנחנו מוכנים להשקיע, ולהיות סבלניים, בסופו של דבר אולי זה יקרה. השאלה היא אם אנחנו יכולים גם להשקיע וגם להיות סבלניים? צלצלה אלי הבוקר חברה לקבל אימון ידידותי חינם, פריוילגיה השמורה לחברים של מאמנים. פריוילגיה שאני לא בטוחה שהיא תמיד טובה, אגב, כי אימון על רגל אחת הוא לא באמת אימון, והוא גורם לאותו אדם לחשוב שהוא קיבל אימון, והאימון לא הצליח, והוא מתייאש, במקום להבין שזה בעצם לא אימון. נניח לזה. הבן שלה לא מוכן לאכול כמעט שום דבר. היא טוענת שאפשר לספור על כף יד אחת את המאכלים שהוא מוכן לאכול. דיברנו כמה דקות והיא בעצמה אמרה לי מה שורש העניין: הוא מתעקש איתה. הוא לא רוצה לוותר על העצמאות והדעתנות שלו. על כמויות אני בכלל לא מסתכלת, היא אמרה. לא אכפת לי כמה הוא אוכל, יש לי כבר מספיק נסיון כאם כדי לדעת שאם מסתכלים על הכמויות זה רק מפריע. אבל הדלות הזו מרגיזה אותי. זה פוגע בגדילה שלו, הוא יורד באחוזונים. מרוב שנמאס לו מהמאכלים הספורים שהוא מוכן לאכול, הוא לפעמים פשוט לא אוכל כלום. מהצד, זה מאוד פשוט. לוותר ולעזוב. אין דרך להכריח אדם כלשהו לרצות לאכול. זה פשוט לא עובד. אפשר לדבר, ודווקא יש לי שיטות טובות לעודד ילדים לטעום אוכל, אבל זה לא יעבוד כאן. כל עוד קיים מאבק הכוחות בינהם, הוא לא יוותר. בתור אם, זה הכי לא פשוט שיכול להיות. איך אפשר לוותר כשהילד עושה משהו שלא טוב לו? שפוגע בו? המצב הזה לא יחודי לקשר עם ילדים, הוא מופיע בכל הקשרים. אנחנו רוצים שמישהו ירצה משהו. או רוצים שמישהו ישתנה מהותית. יש סיפור מוכר על איך שצדים קופים באפריקה (הסיפור כל כך אכזרי, שאני מקוה שהוא לא נכון). שמים בננה בקופסה עם פתח עגול. הקוף ניגש, מושיט את היד ואוחז בבננה. עכשיו כשהבננה אחוזה בידו, הוא לא יכול להוציא את היד מהקופסה, כי האגרוף והבננה יחד לא עוברים בפתח. הקוף לא מוכן לעזוב את הבננה ולכן נשאר לכוד עד שהציידים באים ותופסים אותו. הקוף לא כל כך טיפש, אבל לא מספיק חכם בשביל לעזוב את הבננה ולברוח. איך לעזאזל אפשר לעזוב את הבננה? במיוחד כשהיא לא בננה אלא משהו שחשוב לנו מאוד? התשובה היא, ולפעמים זה דורש עבודה, להפחית את כמה שאנחנו קשורים רגשית לתוצאה. אנחנו יכולים לרצות מאוד את התוצאה, שילד יאכל את המאכל, או שיקרא את הספר, או ימשיך את החוג, אבל מה שמכשיל אותנו הוא התחושה שזה כל כך נורא אם זה לא יקרה. אנחנו מאוד קשורים רגשית לתוצאה. מרגישים שזה אומר עלינו המון, שנכשלנו או הצלחנו. מערבבים פנימה בקוקטייל מסוכן רגשות שלנו מהילדות, איך הכריחו או לא הכריחו אותנו. פלונטר שלם, והיד נשארת סגורה על הבננה, ובינתיים נגרם נזק. אנחנו הורסים את הקשר עם הילד, ובכל מקרה לא מפיקים את התוצאה. במקרה הזה העבודה היא רגשית, פחות מחשבתית. להתיר את הפלונטר הרגשי שסביב הבננה הזו שאנחנו רוצים כל כך. להפריד את רגשות הילדות שלנו מהמצב הנוכחי, דורש לבוא במגע עם אותם רגשות כואבים, ולהביא אמפטיה אליהם, כדי שיוכלו להתפתח ולהשתחרר. ואז, כשאנחנו פחות נסערים, אנחנו יכולים להמשיך ולחתור לעבר המטרה שלנו, גם אם זה יקח זמן. לפני מספר חודשים היתה לי הזדמנות לחוות דוגמא. ביתי, שהתעמלה מתחילת השנה בנבחרת התעמלות הקרקע, פחדה מן התחרות, ורצתה לעזוב את הנבחרת. אני ידעתי כמה נהדר כל הסיפור הזה של הנבחרת בחייה, כמה היא נהנית מזה, נתרמת מזה, מתפתחת. זו היתה הבננה שלי, רציתי שהיא תמשיך את החוג. אבל היא בכתה לפני כל אימון וממש התנגדה. פה התערבבו לי תחושות של הילדות שלי. איך שאותי לא הכריחו לדבר, נתנו לי לעזוב בחופשיות כל תחום, עד שלא פיתחתי שום כשרון שלי עד הסוף. נכנס פה כעס עליה, למה היא לא מבינה כמה זה טוב עבורה. לא ידעתי מה לעשות. להכריח? לא להכריח ולתת לה לוותר על דבר כל כך טוב בשבילה? עשו לי כמה סשנים של "התמקדות". מכל סשן כזה יצאתי יותר רגועה, פחות מרגישה שהעולם יקרוס אם היא תעזוב, פחות כועסת על ההורים שלי שלא הכריחו אותי להמשיך חוגים, ובטח שלא כועסת על ביתי. הרבה יותר רגועה. שחררתי את הבננה מכף ידי. וגם יצאתי נחושה ביותר: היא ממשיכה. זה מה שיהיה נכון וטוב ביותר עבורה. עזבתי את הבננה כדי לא להתקע שם, אבל היתי נחושה ביותר להשיג אותה בדרך פחות הרסנית. והגעתי להחלטה, היא ממשיכה. הכרחתי אותה, אבל בעדינות, באהבה רבה, ללא כל כעס. הסברתי לה היטב את כל השיקולים בעד. והיה לי המון מקום להכיל את כל הפחד שלה. ברגע שהיתי נחושה כך, ולא כעסתי כלל, נגמר כל המשבר. היא מיד המשיכה בשמחה בחוג. הפסיקה להתווכח ולבכות לפני האימונים. לאחר מספר שבועות הגיעה לתחרות ובקושי פחדה. היתה שמחה אחריה. יכולתי לתמוך בה היטב בכל התהליך הזה. נפלאות העבודה הרגשית. --------- ואני מוסיפה עבורך ותיקה - לעזוב את הבננה מכף היד, אבל לא להתייאש ממנה. זו ההצעה שלי. ולחפש דרכים אקטיביות ויצירתיות. בעיקר הלוואי שהוא יהיה מוכן לעשות משהו לטובת עצמו. תוכן התגובה: תגובות נוספות 20/7/2010  13:09 את נשמעת בדיוק כמו בעלי... - חסויה 20/7/2010  14:03 לצערי גם בעלי ככה - אמאל'ה3 20/7/2010  15:01 אמאל'ה 3 - מה את עושה בנדון? - ותיקה 20/7/2010  22:06 שני כוונים לעניין הסקס: ישיר ועקיף - סאלי תדמור 20/7/2010  22:41 סאלי מאוד ריגשת אותי בתשובתך - ותיקה 21/7/2010  23:29 יש אמת בדבריך סאלי ומה אני עושה בנדון - אמאל'ה3 22/7/2010  12:24 לא לחכות ששלב החיתולים יעבור - אלמה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש