|
9/8/2010 16:40
|
שרון א.
|
מאת:
|
|
שנים שלא נכנסתי לכאן
|
כותרת:
|
ופיתום היום, בלי קשר לכלום, עשיתי "נקיון" במחשב ועלה לי פוסט שכתבתי כאן עוד בתקופה שהייתי נשואה, שוין..וואי וואי כמה תמימות היתה שם!
על כל פנים אמרתי זה הזמן לבדוק מה המצב עם הפורום (וגם לראות מה שלום רותי! ורותילה' את עוד "חייבת" לי ביקור :-)
ונכנסת.. והופ יומולדת לפורום.
וזה מציף אותי שחבל"ז.
כי הפורום בשבילי בתקופות ארוכות מאד היה בית. ועובדה שמשהו מהתחושות האלה נשאר, אם עדיין הוא חקוק בליב...ועובדה שמוצאת את עצמי אחת לכמה זמן נכנסת. כמו שורד של איתי כתבה אני היום כבר בנישה אחרת. מזמן כבר לא בחיתולים והנקות (קטנתי בת 8, והגדול תיכף ברמצווה אמאלההה!) אולי סוגיות בזוגיות זה תמיד מעניין אבל עדיין.. לא מרגישה "נוח"
בתקופות שהייתי נשואה. בתקופות של טרום הריונות. בתקופות של לבטים לפני הגירושים. בתקופה הנוראית של הגירושים (תיכף 6 שנים.. אלוהים אדירים כמה שהזמן עובר). בהחלט בהחלט הרגשתי נוח. ובבית.
ויודעות מה? פיתום נזכרת במפגש שהיה אצל ענת סימון ביבנה. בו הייתי ממש בתחילת הריון של הקטנה. כמה היה כיף שם. כמה הרגשתי נהדר.
אני חושבת שכבר שם משהו בתוכי רצה לעזוב את הירושלמיות שבי ולעשות שינוי. להיות במרכז.
והנה. עוד 4 ימים אני "מרכזניקית"...חחח...עוברת לפ"ת. כבר שנה בעבודה אחרת. חיים אחרים.
שאפו ענק לך רותי. ולו רק לתחושה הזו שאיתי כבר שנים של בית אמיתי שהקמת כאן. שאליו אפשר לברוח. ובו להתחבא. ולקבל נחמה. לפרוק. לשתף. לשמוח.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|