מילקית יקרה,
אם היינו זוכרות לפרטי פרטים את חווית הלידות שלנו נראה לך שהיינו חוזרות על אותו סאשיין פעם אחר פעם?! קצת סיזיפי, לא?
גם לי יש חלקים שלא הייתי 'סגורה עליהם' תזמונים ביזארים (חלק נראו כמו נצח כשהיו דקות ספורות וחלק נראו קצרצרים כשלקחו כמה שעות), מצבים גבוליים בהם תאי הזכרון השאירו לי קצה של חוט פרום היטב להאחז בו. אל תרגישי פספוס. תרגישי השג. תרגישי שהצלחת ללדת ילד כמו שרצית בלי אפידורל בלי התערבות מיותרת. זו עיקר החוויה שביקשת לעצמך לא? ויותר מהכל, אם היתה שם טראומה אמיתית לא היית מצליחה למחוק מהמוח חצי מילה מהדברים שהיו נאמרים מעל ראשך. ברכי את מזלך הטוב על לידה בה שניכם יצאתם בחתיכה אחת. אם החסרים בזכרון מעיקים עליך, קחי את הניירת הבית חולמית של גליון האשפוז נסי לשחזר עם המלווה שלך את הרגלים שלבי את הזכרון הקלוש עם החוויה שלו, יש סיכוי שזה יתעורר ויחזור אליך.
אני את הלידה זכרתי בגין דבר אחד, הצלחתי להגן על הילד שלי ואפשרתי לו לצאת לעולם רגוע עטוף בשלווה ללא אורות בוהקים וסמני סקאלפ של מתוק השפתיים ההוא (שהייתי מוכנה לסדר לו סקאלפ על קצה ההוא שלו), בלי בדיקות מיותרות, בלי אנטיביוטיקה בלי מקלחת חפוזה ולקיחה מהירה לתינוקיה. עם צוות אכפתי שלא הפסיק לבקר אותי בימים שאחרי.
עשי שלום עם עצמך, וטובה שעה אחת קודם לשעה הלא הגיונית הזו... כי אמא צריכה שעות שינה.
|
תוכן התגובה:
|
