איזה תאור מקסים של המתיקות הבלתי נגמרת. אין לי עצות פרקטיות, אני מכירה היטב את הסיטואציה משתי בנותי. זה קשה, כי בעצם כל השגרה של חדר השינה משתבשת. לא רק האינטימיות עם בן הזוג אלא כמו שאמרת, לראות טלויזיה במיטה, לקרוא ספר, בעצם כל דבר שדורש אור. אפילו דברים כמו לסדר את הכביסה בארונות. אבל זה כזה כיף ורוצים עוד למשוך את התקופה המקסימה הזאת. אצלי היתה נקודת אי רציפות בין הכיף הגדול לבין הרגע שהרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר, חייבת את החיים שלי בחזרה. כשההרגשה הזאת מגיעה, כבר יותר קל לעשות צעד. השאלה מתי זה קורה. לי קשה להעביר חדר כאשר עדיין יונקים בלילה, כי הדרך היחידה שלי לשרוד היא להניק במיטה (אחרת אין לילה בכלל). כך שהקטנה עברה לחדרה באזור גיל שנה פלוס, והגדולה יותר באזור שנתיים. מעניין איך יהיה עם השלישי...
|
תוכן התגובה:
|