|
16/12/2010 19:16
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
מחזקת את מה שכתבה ריש : 1. לנסות לתת לה שליטה במצ.ב (באמת. לא רק כדי "לצאת ידי חובה"). 2. לקחת אחריות הורית - אם אין ברירה והמצב הרפואי דורש זאת, גם במחיר של קושי ריגשי.
|
כותרת:
|
אני יוצאת מנקודת הנחה שהילדה זקוקה לשני הדברים גם יחד: לתחושה של שליטה במצב ולתחושה שיש מי שישים לה גבולות ויגיד "עד כאן" (וישחרר אותה מהצורך לקחת אחריות). נשמע אבסורד וכאילו מנוגד - אבל שני הצרכים הללו טבעיים מאד ולעיתים קרובות מטלטלים אותנו (כילדים וגם כמבוגרים) ועושים לנו בלבול מפחיד וקשה ב"אוזן"(בראש, בלב, בבטן..., ברגשותינו, בנשמתנו...). כהורים חשוב יהיה שתאזינו לשני הקולות שהיא מביעה ותציעו לה את היכולת לקחת בחזרה שליטה על המצב - ואם לא תוכל (די סביר שתתקשה) - לומר לה שיש לה על מי לסמוך, שאתם דואגים לשלומה ולא מוכנים להזניח את שלומה, שאתם לוקחים אחריות ושליטה על המצב ומחליטים עבורה כיוון שבעניין הזה קשה לה לגייס את עצמה ולהחליט או לעשות -ותעשו. אל תוכיחו אותה אחר כך ואל תאמרו לה "את רואה שזה לא היה נורא". היא יודעת שזה לא היה נורא. ה"נורא" שלה (בדיעבד) הוא לא הכאב אלא מה שמסביב לו וחוסר האונים שלה. בטווח הקצר ייתכן שזה יהיה אירוע לא פשוט. בטווח הארוך (עם עיבוד של הדברים ובעזרתכם) זה יהיה משהו שיהיו בו גם הרבה דברים מעצימים ומרגיעים.
בהצלחה והרבה בריאות,
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ולאנשי חינוך טל. 0522322420 036990742
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|