איך הסתובבתי עם שש, (שש!!) גומיות בפה. כולל בין לסתיות, כלומר כשפתחתי את הפה, סגרתי אותו מיד בנקישה. הגומיות היו אז רק לבנות- שקופות, אבל הן עפו מצויין, ישר לתוך העין של מי שדיבר איתי. הייתי רוגאטקה מהלכת. והכי מדכא: הטיפול נכשל כישלון חרוץ. זאת, עד שעשיתי אותושוב בגיל מבוגר. זה באמת הצליח ביותר. אגב, בטיפול כמבוגרת, דרשתי קוביות שקופות, ולדעתי, זה הרבה יותר מגעיל מהמתכתיות. הן מצהיבות עם הזמן (בייחוד אם משתמשים בכלורהקסידין או שטיפות פלואוריד, למנוע קטסטרופות). ואז זה נראה כמו גי'יפה מג'וייפת במיוחד, שדבוקה לשיניים. כשלא מסתכלים בעיון, זה נראה כמו שיניים של מכשפות בסרטים. זוועה. עכשיו יש קוביות מחרסינה. קצת יותר מוצלח. לדעתי, עדיף מתכת. שיראה כמו מכשיר אורטודונטי מקרוב ומרחוק וחלאס.
לגבי הבת: מה לעשות? דרכת לה על יבלת. אל תדאגי, היא תדרוך לך חזרה.
|
תוכן התגובה:
|