6/6/2002 09:11
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
איריס תודה
|
כותרת:
|
דמעות עלו בעיני כשקראתי את סיפורך. תמיד מרגש בעיני לראות איך כשמוכנים להתבונן בחיים ולחבר דברים הכל יכול להשתנות ולמצוא מרפא. זה נותן לי כל כך הרבה תקווה הבוקר. מעין עוד הוכחה שאני צריכה באופן יומיומי שמה שקורה לנו בחיים הוא אף פעם לא מקרי וסתמי. אני חושבת שזה לא מקרי שקראת לבתך הרביעית אלה - במובן של התחברות לכוח הנשי שבתוכך - הכוח להכיל להיות עבור מישהו אחר ולזרום עם מה שקורה. את עשית צעדים מאד אמיצים ומרגשים ואני מחבקת אותך למרות המרחב המלאכותי האינטרנטי. תודה לך
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|