מי שפתחה את ההודעה ביקשה לשמוע את דעתן של האחרות וזה מה שהיא קיבלה. מתחסד או לא - שייך לפינה לשיפוטך האישי. כמו בהרבה דיונים כל אחת נתנה את נקודת המבט האישית שלה, שנובעת מתוך אישיותה ותפיסת העולם שלה, וכן, לעיתים גם באופן מסויים מקושר לתחום עיסוקה.
לגבי הדיון עצמו, איני חושבת שליצור ילד עם בן-זוג שמערכת היחסים עימו היא לא סימטרית מראש, יכולה להיות מודל להצלחה (ללא קשר לעובדה שהוא קרוב משפחה!). לדעתי האישית, קל יותר להחליט על קבלת תרומת זרע אנונימית, מאשר לנסות ולהרות מאדם שהוא נתפס כנערץ, מוכשר ושבמקרה הטוב אצליח "לשכנע" אותו להסכים. יש לא מעט מקרים בהם ההחלטה להרות ולהפך להורה מגיעה ללא בן-זוג, אך ללא מטען רגשי מורכב כזה. אני יכולה לומר לך שאילו הייתי מתבקשת לתרום ביציות לאדם אחר המוכר לי, רק כי הוא תופס אותי כאשה מוצלחת, מוכשרת ובעל יכולות אינטלקטואליות ואחרות הייתי זורקת אותו מכל המדרגות. אני מניחה שרובנו היינו נוהגות באופן הזה. איני מוצאת הבדל משמעותי בין תרומת ביציות לתרומת זרע מבחינת מהות התרומה והבחירה לתרום או לא(מבחינה הפרוצדורה בוודאי שקיים הבדל!).
לפני מס' שנים במשפחתו של האישלי הגיע "בן-דוד אבוד" שנהרה ממערכת יחסים מחוץ לנישואין ופתאום "מצא" משפחה בגיל 50+++ אני חושבת שזה נורא עבור ה"ילד" הזה (שכבר מזמן אינו ילד) זו חוויה של תלישות קשה למרות שהוא יודע מי היו שני הוריו הביולוגים. הבעיה המוסרית שאני רואה בדיון הזה מתמקדת במקום שיהיה לילד שיוולד בתוך קונסטלציה מורכבת כזו של מערכת יחסים ואיזה תועלת תהיה לעובדה שהילד נוצר מזרעו של אדם מוכר במקרה כזה (שוב, ללא כל התיחסות לעובדה שמדובר בקרובי משפחה והמשמעויות הקיימות או נעדרות מבחינה בריאותית או גנטית) ביחס לאפשרות של קבלת תרומה אנונימית. שוב, ברמת הדיון העקרוני.
|
תוכן התגובה:
|