והיה לי פחד בלתי מוסבר בלילות. לא פחד, אלא כאילו כל החרדות "התעצמו" עם רדת החשכה. האמת, גם היום אני מגלגלת המון מחשבות בלילה. וכל מה שנראה מינורי ביום, מקבל פרופורציה שונה בלילה. אז גדלתי, ואני מכירה את הבעיה, אבל היא בהחלט שם... מה שעזר לי זה אור בחדר. לא גדול, אבל לא קטן. מנורת קריאה שכזו. אני זוכרת שגם נוכחות של מישהו בחדר הייתה מרגיעה אותי, ובגלל שציינת שהוא מתעורר עם אחיו, זה הקפיץ לי את הזכרונות... אמא שלי הייתה יושבת ומספרת לי על צבעים אופטימיים (כהגדרתה). משום מה היא חשבה שזה עוזר, האמת, זה היה כל כך משעמם, שהייתי נרדמת חזרה... סתם, ותודה לאמי על המאמצים שלה!!! אבל ככל הנראה הקול שלה והבטחון היו מרגיעים אותי ומחזירים רוגע... הא, עוד דבר שהייתי עושה, משאירה טלויזיה דולקת על ווליום מאאאאד נמוך. גם סוג של נוכחות בחדר... (YYY כמה תסביכים...) זה היה מחמיר +++לקראת+++ תקופות חשובות, ותחילת שנה, בהחלט אחת שכזו. בקיצור, מקווה שיעבור, מהר. לי נשמע כמו תוצאה של לחץ.
|
תוכן התגובה:
|