האמת, אני חושבת שחלק מיכולת ההתאפקות והשליטה קשור קודם כל בגיל. אין דין ילדה בגן חובה כדינה של ילדה בכתה ב, וההשוואה לא לגמרי הוגנת. וחוץ מזה, מה שמתאים אולי לשיקי לא בהכרח מתאים או יעבוד על אחרת. יחד עם זאת, השיטה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היתה שיחות אינסופיות עם שי. כל הזמן אנחנו מדברים על זה, מה זה עושה לה, מה היא מפסידה מזה, מה זה עושה לאחרים ואיך הם מרגישים כשהיא מתפרצת. עם שי זה רק ״בטוב״ כי אחרת היא נאטמת. מצד שני נזהרנו מאד לא לסרס אותה, ולכן אילוף הסוררת היא אולי כותרת הומוריסטית אבל לא לגמרי מדוייקת. מאד חשוב לנו שהיא לא תאבד את בטחונה העצמי וגם לא את היכולת שלה לכעוס או להתפרץ. השאלה היא על מה ובאיזה מינון, ושגם בתוך ההתפרצות צריך לשים לב מה אפשר ומה אי אפשר להגיד. דיברנו הרבה על מה היא מפסידה ותפסיד בעתיד אם תמשיך לנהוג כך. לשי מאד חשוב ״להצליח בחיים״ כמו שהיא קוראתזה. ובקיצור להיות כמו אבא ואמא. כך שזה גם הרבה מאד דוגמה אישית. אבא שלה בעל טמפרמנט לא קטן והיה מרבה מאד להתפרץ בילדותו, ולכן מאד מבין אותה וגם סיפר לה על כך. התאמנו גם על איך לנסות להירגע לני שמתחילים להתפרץ, כולל נשימות עמוקות, ללכת להירגע לבד. בחדר ועוד. זו עבודה של 3 שנים איתה, כל הזמן. אפשר לומר שבצי השנה האחרונה כבר העבודה מניבה פירות והתקפי הזעם נכחדו. כאמור, זה גם קשור לגיל, אבל לא רק. וכמובן שזה צריך להתאים לילד הספציפי שלכם, על מה זה ״יושב״ לו ומנין לגייס את המוטיבציה האישית שלו להצליח בזה.
|
תוכן התגובה:
|