16/6/2002 12:07
|
טלטל
|
מאת:
|
קראתי רק את התגובות של נעה ושל רותי ולכן אני אולי חוזרת פה על משהו שכבר אמרו, אבל-
|
כותרת:
|
לדעתי אנחנו נוטות לשכוח שאנחנו לא הגורם היחיד בלידה. יש גם את העובר שלנו שמפריש הורמונים וגורם להפרשת הורמונים אצלנו. בנוסף, עד כמה שידוע לי, העובר מתפתל ומתנועע כדי לעזור בלידה וכדי לצאת. חשבתן פעם מה קורה כשהעובר לא רוצה לצאת? (בגלל שהוא חושש לצאת, בגלל שהוא עוד לא מוכן או מכל סיבה אחרת...).
אולי מי ש"בגד" בך זה לא גופך אלא העובר (שכמובן לא "בגד" אלא פשוט לא היה מוכן עדיין ללידה ולכן לא סייע במהלכה אלא רק עיכב אותה ככל שהוא יכול).
אני מאמינה, באמת ובתמים, שחלק חשוב בהתקדמות הלידה הוא הודות לעובר. כמובן שאם הוא נתון בסכנת חיים חייבים לעזור לו ולשלוף אותו למרות שהוא אינו רוצה בזאת (הוא בכל זאת לא יודע הכל עדיין...)
גם אני ילדתי עם פיטוצין. אמנם לא "לקחתי את זה קשה" אבל ברור שהעדפתי בלי. בדיעבד אני יודעת שאחד הגורמים שעיכבו את הלידה הוא חוסר הרצון (והמוכנות) של בני להיוולד. הוא העדיף לצאת אחר-כך אבל לא יכולנו יותר לחכות כי היינו עם ירידת מים הרבה זמן וחששנו מזיהום. היום (לאור הכרות יותר מעמיקה עם הבן שלי, רצונותיו ותכונותיו) אני מבינה שלא "נכשלתי" בלידה אלא להיפך- עשיתי את המקסימום כדי להוציא את כולנו ממצב הביש שבו היינו נתונים. לפעמים אין ברירה.
העיקר שכולכם (וגם אנחנו) בריאים היום. בצרות הנפשיות שנגרמות לעובר בגלל ה"שליפה" המוקדמת ניתן לטפל אחר כך. זה עדיף מאשר שלא יהיה במי לטפל בכלל...
אז שיהיה במזל טוב וגידול קל ומהנה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|