|
26/4/2013 15:13
|
ותיקה
|
מאת:
|
|
מבינה אותך, אבל...
|
כותרת:
|
יש לי כמה חברות שהיתה להן התחלה מאד מאד קשה. היו כאלו שהפסיקו וחשו הקלה גדולה.
אבל יש לי גם חברות שהיתה להן התחלה מאד מאד קשה, עם שאיבות, כאבים, דלקות, אבל אחרי כחודשיים -שלושה הדברים הסתדרו והן הניקו לטווח ארוך. והן מאד שמחות שעודדו אותן להמשיך, שהן לא ויתרו למרות הקושי הגדול. אחת מהן מאד נעלבה כל פעם כשהציעו לה להפסיק כבר עם הסבל שלה. היא מאד מודה לכל מי שעודד אותה להמשיך, הזכיר לה למה זה חשוב ותמך בה בהחלטה שלה.
אני לא חושבת שאת צריכה לכעוס על מי שמעודד אותך להניק. את צריכה להחליט מה את מתכוונת לעשות - להתחיל ולראות, לא להתחיל בכלל, לנסות משך שבועיים וכד'. ההחלטות הן שלך, ומי שמעודד אותך להניק לא עושה את זה כדי להציק לך, אלא כדי לאפשר לך ולתינוקך את המצב הביולוגי הנורמלי שהוא הנקה.
אני אישית מאד מתנגדת למשפט "עדיף אמא רגועה על תינוק יונק". מי קבע? על סמך מה אומרים את זה? עדיף תינוק יונק מתינוק לא יונק, ועדיף אמא רגועה מאמא לא רגועה. אבל לדעתי לא ניתן לקשר בין השניים. זה אישי, ויתכן ויש אמהות עבורן זה נכון, אבל יש גם אמהות עבורן זה לא נכון. שהן מעדיפות להשקיע מאמצים גדולים, ובלבד שהתינוק שלהן ינק.
ותמיד חשוב לזכור שיש מצבים בהם ההנקה לא מתאפשרת, למרות עכל המאמצים. אמא שעשתה את כל המאמצים והתברר שזה לא הולך יכולה להרגע ולדעת שהיא עשתה את הטוב ביותר הניתן. יש אמהות שירגישו לא נוח אם לא התאמצו מאד כדי להניק, למרות שזה לא הלך לבסוף.
יש גם אמהות שבכלל לא רוצות לנסות, וזו זכותן. אבל האם זה עדיף לתינוק?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
