החבר נשמע כמו הבן שלי, שאובחן כסובל מחסר תחושתי והיפראקטיביות, לפעמים נוגע חזק מידי או מתנגש בטעות באנשים אבל לא מתוך כוונה לאלימות אלא מחוסר ויסות על העוצמה של התנועה והמגע שלו. הוא זקוק לתנועה רבה ומגע חזק על מנת להרגיש את עצמו ואת סביבתו, ולא משנה כמה גבולות ישימו לו וכמה שהוא ירצה וישתדל, הוא לא יוכל לשבת לגמרי בשקט.
אני מבינה לגמרי כמה שזה מפריע לך, ומצד שני צובט לי בלב שהאינסטינקט הראשון שלך הוא לבטל את החברות לגמרי. גם לילדים כאלה מגיע שיהיו חברים. בידוד חברתי שלהם רק בגלל הסתייגות של ההורים של ילדים אחרים גורם להצטברות נזקים נוספים על הבעיות הבסיסיות שלהם.
את בהחלט יכולה לאסור על החבר התנהגויות שמפריעות לך ובודאי מגע לא נעים בך או בכלב. אפשר לכוון את המשחק למקומות שמתאימים לתנועה נמרצת, כמו ארגז חול, בריכה, דשא, או לפעילות מובנית עם יותר פיקוח הורי.
היפראקטיביות והפרעת ויסות תחושתי הם מצבים מולדים. ילד כמו הבן שלך שאין לו את הבעיה הזו יכול לחקות זמנית התנהגויות אבל לא "להתקלקל". אם תבהירי לו בתקיפות את הגבולות שלך ותתני הרבה חיזוקים חיוביים להתנהגויות הרצויות הוא יהיה מסוגל להפסיק.
|
תוכן התגובה:
|
