האחרון הגיע בהפתעה גמורה, והיה ברור עוד לפני שנולד שיהיה האחרון. חשבתי שלא ארצה עוד, כי באמת שהידיים מלאות, אבל הנה הוא כבר בן שנה וחצי ואני רוצה.....ולא ברורות התחושות האלה, ומה באמת לא אהיה שוב בהריון? לא אלד? לא אניק תינוק קטן?
ואז....אז אחותי המתוקה ילדה, הלכתי לבית החולים לבקר אותה, ראיתי את כולן מסביב מתאוששות, הולכות את ההליכה הפוסט הריונית המפורמסת, יצאתי מבית החולים ו.....נשמתי לרווחה. כבר ביקרתי אותה כמה פעמים מאז, כל פעם אני מסניפה, מנשקת, ואז הולכת לביתי עם ילדים גדולים שצריכים אותי הרבה פחות, בלי עוד מסגרת להכניס ולהוציא ממנה.
מישהי הגיבה ואמרה שיש לך זמן. זה רצון, ולפעמים הרצונות שלנו באים ממקומות לא נכונים. יש לך זמן, כנראה, להשתעשע עם הרעיון, איך ישתלב ילד נוסף בחייך? אילו מחירים תשלמו? אני מניחה שבאף גיל ההשלמה עם הפסקת הלידות לא מגיעה בקלות ולא בשמחה.
@}
|
תוכן התגובה:
|