בעיניי,
זהו טיעון דמגוגי וחסר משמעות.
את כאמא קובעת לילדייך ופוגעת בזכותם על גופם בלי סוף עד לגיל מסוים...
אמא שעושה חורים באוזניים לילדיה, פוגעת בזכותם על גופם.
אמא שמחסנת את ילדיה, פוגעת בזכותם על גופם. כי מי אמר שהם רוצים להיות מחוסנים? ולהיפך, אולי הם כמבוגרים יאמינו בכל ליבם שלהיות מחוסן מגיל צעיר זה הדבר הנכון וההורים שלהם בחרו לא לחסן אותם?
האוכל שאנחנו מאכילים אותם, זה אוכל שאנחנו בחרנו להאכיל. והוא משפיע עליהם לכל החיים! גם בגיל 70 הם יתמדדו עם ההשלכות לטוב ולמוטב של האוכל שאנחנו בחרנו לתת להם...
ואני כבר לא נכנסת לכל התחום של הרגלים, אמונות, טראומות וכו...
תפקידנו כהורים הוא בהחלט לקבוע עבור ילדינו לא מעט דברים.
חלק לא מבוטל מההחלטות שאנחנו עושים, מעמידים את ילדינו בפני עובדות מוגמרות. מבלי שנשאל אותם. ובעקבות חלק מאותן החלטות והתנהגויות הוריות שלנו, יום יבוא והם ישבו על ספת הפסיכולוג התורן...
לא קונה בכלל את הטיעון של- לתת לילד להחליט. (ואם הוא ירצה בעתיד לגדול עם יותר מסורת יהודית, אז מה תגידי לו?)
ועוד טענה שציינת שממש לא הבנתי- דיברת על זהות יהודית שמוגדרת בעינייך ע"י תרבות, שפה ומגורים כאן בארץ. מהגרים שחיים כאן בארץ 20 שנה וילדיהם גדלים לתוך ההווי הישראלי, הם יהודים בעינייך? ויהודי שחי בבלגיה, לא יודע עברית, מעולם לא ביקר בארץ ושונא את המנטליות הישראלית במעט שפגש (או שלא מכיר בכלל...)- הוא לא יהודי?
השאלה האם יהודי נימול הוא יותר יהודי מזה שלא נימול היא שאלה. אבל התשוב ה לזה בעיני, ממש לא קשורה לתרבות ו/או שפה.
|
תוכן התגובה:
|