17/6/2002 22:15
|
ליאת
|
מאת:
|
תודה גדולה וחיבוק ענקי לכולכן (וגם ליגור)
|
כותרת:
|
ידעתי שהיה שווה להתאמץ ולכתוב את סיפור הלידה שלי כאן כל כך מהר. אני כל כך מודה לכל אחת ואחת מכן שכתבה והגיבה והתדיינה (יגור, זה כולל גם אותך). אני מקבלת המון כח מהתגובות. חלקן באמת מרופדות בצמר גפן והליטוף הוא נעים ורך, אבל גם אלה שיש בהן קצת קוצים הן מכאיבות אבל טובות כי אלה מכריחות אותי להידרש לשיחה הפנימית ואני זקוקה לה ורוצה אותה מאוד. היא מחזקת אותי ומאירה בפניי הרבה ממה שלא הבנתי לפני ותוך כדי הלידה. קודם כל אני לא בטראומה, להיפך, אני כבר משתוקקת להזדמנות הבאה ללדת ויודעת שתהיה זו לידה טובה ובריאה יותר כי עכשיו אני מצויידת בתובנות שלא היו לי קודם (והרבה מאוד בזכות הפורום הזה). חוץ מזה קרו עוד כל כך הרבה דברים מיום ראשון ההוא שבוא איתי הגיח לעולם הזה ואני מרגישה גדושה ומלאה בחוויות חדשות ובחומרים עצומים שדורשים עיבוד. בנתיים אני רק יכולה לומר שיש בי אושר גדול על שזכיתי בילד המדהים הזה (הוא בריא לגמרי למי שהתעניין), ובבן זוג נפלא שמאז הלידה אני מרגישה שאני מכירה אותו כל יום מחדש ואני נפעמת לנוכח הדברים הטובים שיוצאים ממנו ולא מבינה איך הם הצליחו להתחבא שם כל כך הרבה זמן. אני מקווה בהזדמנות לכתוב פה גם על זה, כי בנוסף לכל החוויות שאנחנו חווים בשלישיה שהן גדולות ועצומות, מתאספות להן בשקט בשקט בצד גם המון חוויות זוגיות שאין לי ספק שמגיע גם להן במה. אוי, אני מרגישה איך עולים בי כל כך הרבה דברים עכשיו וממש רוצה כבר לכתוב אותם פה, אבל איתי הקטן הוא זה שמכתיב עכשיו את קצב התרחשות האירועים בבית, וכרגע מתוך זרועותיו של אבא שלו הוא מאותת לי שהגיע זמן הציצי. אז שוב תודה לכולם, הייתם לי למצפן ומראה ויד תומכת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|